מנוחה שטו
יום שני מועדון הפורום בבאר שבע,חצות. בעמדת הדי.ג'י נפתלי אקלום מקבל אותי בברכת שלום.
מסביב zion ועוד חברים רבים וקהל אשר צמא למוזיקה טובה: בוב מארלי, בוג'ו באנטון ועוד רבים מגדולי הרגאיי העולמי. שיר אחרי שיר לאורך כל הלילה, מוזיקת רגאיי שחודרת לנשמה… זה היה בוב מארלי שהפך את מוסיקת הרגאיי לתופעה בינלאומית. בעקבות הצלחתו בשנות ה-70 עלו והתפרסמו אמני רגאיי נוספים והרגאיי הפך לז'נאר מן המניין בעולם המוסיקה.
הרגאיי היווה את צמיחתה והתפתחותה של המוסיקה בג'מייקה החל מ-ska, steady ואחרים ובעקבותיהם האי הקולני ביותר ביקום הכריז על עצמאותו המוסיקלית והטביע את חותמו על העולם. עבור אלפי אנשים בעולם מוזיקת הרגאיי הפכה להיות חלק משמעותי מחייהם. דרך התבטאות, התחברות וחזרה לשורשים. נפתלי אקלום (29) וציון חיזקיהו (26), תושבי באר שבע וסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, נמנים על האנשים האלה. השניים כותבים ומלחינים מוזיקת רגאיי שלדבריהם, נתנה אור לחייהם.
מה משמעות הרגאיי עבורכם?
נפתלי: רגאיי יכול להיות הזהות שלך, במיוחד בעדה האתיופית שקיימות בה בעיות זהות, כי מצד אחד אנחנו אפריקאים ומצד שני יהודים. אז רגאיי בשבילי זה מה שלוקח את שני הדברים האלה ויוצר משהו אחד, אמיתי וטוב.
ציון: רגאיי זה המכנה המשותף הקטן ביותר בין האנשים. זו מוסיקה שמדברת בפשטות. אין בן אדם שלא יכול להתחבר לזה ואני רוצה להיות חלק מהדבר הזה.
באיזה גיל נחשפתם לרגאיי לראשונה?
נפתלי: בשנת1989 התקיימה מסיבת "קולות העולם השלישי" ליד אופקים. האחים הגדולים שלי נכחו במסיבה ובין האמנים שהופיעו היו: ריטה מארלי, אלפא בלונדי ועוד רבים. האחים שלי חזרו מהמסיבה עם קלטות וזה התנגן בבית. בגיל 16 התחלתי לשמוע את הצלילים ובגיל 18 נכנסתי לתוך הפילוסופיה.
ציון: החשיפה שלי הייתה אצל דוד קרוב, הייתי מגיע אליו הביתה ועל הקירות היו תלויים דגלים בצבעי הדגל של אתיופיה ולא בדיוק הבנתי את מי הוא מעריץ. גם בבית האחים הגדולים שלי גדלו על המוזיקה הזאת.
עם השנים התחלתי להתחבר לרגאיי יותר ויותר ובשנים האחרונות אני בעיקר כותב ומלחין, ומופיע עם הרכבים שונים מתחום הרגאיי. אני סוג של מוזיקאי.
איזו דמות מהווה עבורכם מודל לחיקוי?
נפתלי: אז קודם כל אבא שלי, אבל אם מדברים על תחום הרגאיי, אז זה בוב מארלי שבעצם פתח את השערים לכל האומנים שיוצאים מתוך האי הקטן (ג'מייקה) ומוציאים את מה שיש להם לעולם.
ציון: קודם כל אני חושב שאפשר ללמוד מכל אדם, כי כל בן אדם, גם אם אין אתו הכרות מעמיקה, אפשר לקחת ממנו משהו. כמו שנפתלי ציין, בוב מארלי הוא אדם שעשה מהפכה. הוא הצליח להחדיר באנשים מסרים שרק המוזיקה שלו יכולה לעשות. אנחנו בעצם סוג של תולדה של אותה המהפכה. אני חושב שרק המוזיקה מצליחה לעשות שינויים.
האם אתם מאמינים בדרך הראסטאפארי?
נפתלי: לא, כי אנחנו יהודים. אנחנו מאמינים בקב"ה ולא בהיילה סלאסי (קיסר אתיופיה לשעבר). אבל אם את מדברת איתי על פילוסופית חיים ועל אך להסתכל על דברים, כמו לאהוב את אימא אדמה, אז כן. כי יש שם הרבה אמת והתחברות לטבע, כבוד אחד לשני, אנחנו חיים בבילון וקשה מאוד להסתגל למצב הקיים. אני חושב שיש לנו הרבה ללמוד מהם, אבל מבחינת סוגיית האל, אנחנו יהודים.
ציון: נפתלי ציין את הנקודות העיקריות. אנחנו יהודים. אנחנו אנשים שמאמינים קודם כל ביהדות ואז בחופשיות. אני אישית לא מאמין בדרך הראסטפארי. אני מאמין בנקודות העיקריות כמו: חופשיות, נתינה וכבוד לאדמה.
מאיפה באה ההשראה לכתיבה?
נפתלי: ההשראה לכתיבה שלי נובעת מחיי היום יום, ממה שאני רואה בשכונה, בעולם, באתיופיה ואפילו מקורסים באוניברסיטה. הכול מגיע ויוצא החוצה בכתיבה ואחר כך בשירה. יש לך עיניים והעיניים שלך רואות, יש לך רגש ואתה מרגיש, וזה פשוט יוצא החוצה בכתיבה.
ציון: מהילדות, מאיך שגדלנו בשכונה. אנחנו לא גדלנו עם כפית של זהב אנחנו הכי מחוברים לשטח ואני מייצג את האדם הפשוט, ה"אני" מהרחוב. אנחנו כותבים על דברים שאנו רואים ומכירים.
אחד המאפיינים הבולטים של הראסטפארי הוא עישון גאנג'ה. מה דעתכם על הנושא?
נפתלי: אני קודם כל לא מעשן ולגבי עישון גאנג'ה, יש בעולם כל כך הרבה דברים שמסוכנים לאדם. בעדה למשל, תופעת האלכוהול אשר הולכת וגוברת. אנשים לא מבינים שאלכוהול מאוד מסוכן ופוגע במשפחות.
רואים את התוצאות של זה ביום יום. אני חושב שאנחנו לא עושים מספיק בנושא. עישון גאנג'ה פחות מסוכן מאלכוהול. אני לא דוגל בעישון, אני לא אקרא לאנשים לעשן.
ציון: כמו שנפתלי אמר בעיית האלכוהול בעדה כ"כ רצינית, ההורים בעצם היו צריכים להעביר את המסר ולוותר על השתייה כדי שהדור הבא יהיה יותר מוצלח. לגבי עישון גאנג'ה, בארץ זה עובר עיבוד ויש לזה מרכיבים
נרוקוטים, ואנשים שמעשנים גאנג'ה לפי דעתי פוגעים בעצמם. עדיף להיות טבעי כל הזמן.
נפתלי: יש סם אחד שהוא הכי טוב, סם השמחה והחיים. זה הסם האמיתי.
האם לדעתכם הרגאיי roots נפוץ בקרב הקהילה?
נפתלי: אני חושב שהרגאיי השורשי עדין לא חדר לקהילה. ישנם אנשים בודדים, אשר מאזינים לרגאיי. הייתי רוצה לראות יותר קהל מהעדה מגיע למסיבות ולהופעות, הייתי רוצה לראות יותר תחלופה של אנשים. אני מקווה שאולי דרך המועדונים שקיימים בתל אביב, לאט לאט המוזיקה תחלחל לתוך הקהילה, כי אני חושב שזה הפסד. הלוואי ותהיה להם הזדמנות להקשיב ואני מאמין שהם ילמדו לאהוב. וכמו שאומרים ברגאיי-listeners are not prisoners "many were called but few are chosen" . זו מוזיקה מיוחדת לאנשים מיוחדים ומי שנתפס בה נתפס.
ציון: אני נתקלתי בתופעה מדהימה. אני נפגש עם הרכבים מוסיקליים של ישראלים ותיקים והם יודעים כל כך הרבה על אפריקה, אתיופיה ועל שורשי המוזיקה האפריקאית, ורבים מהעדה לא מכירים ולא יודעים. חשוב להדגיש שאלה שלא נתנו לרגאיי צ'אנס מפסידים כי ישנם מסרים טובים וכל כך הרבה אמנים טובים ברגאיי שעושים כל כך שמח בלב. לא חייבים לשמוע בבית את מה שאתה שומע במועדון, אפשר להפריד.
איזה מסר חשוב לכם להעביר לקהל?
נפתלי: מסר של אהבה. אהבה זה הדבר הכי חשוב, ושכולם שווים. אנחנו בסך הכל נמצאים בעולם לתקופה מסוימת ומתי-שהוא כולנו נלך ולכן אנו צריכים להעביר את התקופה הזאת באחדות, אהבה ושמחה. אני לא חושב שיש מישהו שיכול לומר לא לאהבה.
ציון: אהבה זה המסר שמנחה אותנו, גם אם אנחנו עושים את זה לא הכי טוב. זה ה-vibe שאנחנו משדרים.
כשאתם רואים את הקהל מתנענע לצלילי מוזיקת הרגאיי, איך ההרגשה?
נפתלי: ההרגשה היא סיפוק, הצלחה, אמת. אתה מרגיש שאתה נותן להם את מה שהם מבקשים. משהו שהם מתים לקבל וזה סוף סוף מגיע אליהם, וזה לא משנה באיזה צבעים האנשים ומאיזה דתות. לפעמים ישנם ערבים שאני רואה את בני כל הדתות מבלים יחד. אני מסתכל מעמדת הדי ג'י וההרגשה כל כך טובה.
ציון: ההרגשה היא הרגשת סיפוק. אתה הולך לישון בלילה עם הרגשה טובה ולא משנה כמה פעמים זה יקרה. אתה תרגיש מלא מבפנים. התחושה שלך מוצפת מאושר. אתה קיבלת בחזרה וזה עושה כייף.
מה קורה איתכם היום?
נפתלי: כמו ששמת לב אנחנו עדיין בשלבי הלימודים ומאוד חשוב לנו להוציא תואר, אבל גם דיסק. יכול להיות שבמרץ אני אטוס לארה"ב, לעבוד על כמה שירים לדיסק שיצא יותר מאוחר. אני מאמין כשברגע שנסיים את חובותינו נתפנה לדבר שאנחנו באמת רוצים ושואפים להגיע. ברגע שמתחילים משהו צריך לסיים, אחרת הולכים לאיבוד.
ציון: אנחנו פעילים, עושים דברים. מוזיקה זה משהו שצריך לתחזק אותו. גם בתור אמן צריך תמיד לעבוד על זה. אסור להזניח וצריך תמיד לטפח. לגבי דיסק אני נורא מקווה שנצליח לעשות את זה כמה שיותר מהר.
בינתיים אנחנו כותבים וכמו שנפתלי אמר נסיים את מחויבותנו בלימודים.
מה חשוב לכם להעביר לקהל הקוראים?
נפתלי: מכיוון שאני יודע שקהל הקוראים הוא הקהילה, אז מאוד חשוב לי שיהיו גאים בעצמם, בצבע שלהם, שילכו זקוף. איך שהם יסתכלו על עצמם ככה יסתכלו עליהם.
ציון: איך שאתה מרגיש מבפנים, ככה הבן אדם רואה אותך. אל תיקחו את הדברים השליליים, אנשים שלא רוצים אתכם בסביבתם, לכם יותר טוב בלעדיהם. זאת אומרת שיש לכם סוג של כוח. אתם היחידים שיכולים לבחור עבור עצמכם. אנחנו בתוך הקהילה צריכים לתת כבוד ולא רק בשלום, לתת הערכה, לא לשפוט אדם על פי מראה חיצוני. האמנות בקהילה היא משהו שורשי וחבל שנאבד אותו. אני קורא לכולם לעסוק באמנות. נפתלי: לפנישאנחנו מסתכלים על אנשים מבחוץ, אנחנו חייבים להסתכל על עצמנו. חייבים להפסיק את המלחמות השטותיות בין הזרמים השונים בקהילה. אם לא נהיה מאוחדים, אנחנו לא נצליח. נשאר פשוט למטה.
ציון: כל אדם צריך ללכת בגישה שאני אעשה את הכי טוב שאני יכול והחבר יעשה את היתר. כולנו בנים של ה' ודי למלחמות, כי אם אנו נעשה זאת בתוכנו, זה נותן אפשרות שבן אדם נוסף יעשה זאת לאחר.
לסיום, איפה אפשר לשמוע אתכם?
נפתלי: אנחנו מנגנים במועדון ה"פורום" בבאר-שבע כל יום שני ובפסטיבלי רגאיי בדרום, כי אנו מכאן, אבל אנחנו מגיעים גם לתל אביב.
ציון: במועדון ה-vibe בתל אביב, בכל מוצאי שבת יש ליין של רגאיי. מוזיקת הרגאיי מוכרת בכל העולם וממשיכה לגדול ולהיות חלק בלתי נפרד מתעשיית המוזיקה. רבים מזדהים איתה ופשוט מתאהבים. אז למי שעדיין לא נתן לרגאיי צ'אנס. עדיין לא מאוחר…..
מילון מושגים (רגאיי):
היילי סלאסי- ראס טאפרי מקונן הקיסר האתיופי האחרון. סלאסי היה ליורש כס המלכות של אתיופיה, ונטל לעצמו את התואר "ראס טאפרי". ב-1928 קיבל את התואר נגוס (מלך) ולאחר מות הקיסרית הוכתר כקיסר בשם היילה הראשון.
בבילון – סמל השחיתות והרוע תנועת הראסטה הפכה את המושג לסמל השחיתות והרוע בגופים הציבוריים, בעלי כוח ושררה בג'מייקה בפרט, ובעולם בכלל.
ראסטפארי – תנועה רוחנית שמקורה בג'מייקה, תנועה בעלת מספר קווים מנחים לדרך חיים (שלום, שיווין, חיבור לאדמה ועוד). התמונה מאמינה במעמדו האלוהי של הקיסר האתיופי היילה סלאסי.
רוטס (roots) – שורשים. סגנון מוזיקלי שהתפתח בג'מייקה בשנות ה-70 והיווה את תחילתה של מוזיקת הרגאיי.
וויבז(vibes) – כינוי לאווירה טובה.
גאנג'ה – שם נוסף למריחואנה.
