בכתבה זו השתמשו הכותבים בשילוב בין נתונים גבוהים על אי-ידיעת עברית בקהילה האתיופית, ודיווחים של המשטרה על פשיעת נוער העומדת על פי שתיים מהממוצע הארצי, כדי להצביע על משבר. אך המקור לקביעה הנחרצת בכותרת המשנה: "הם יותר אלימים", שהיא מאוד בעייתית על גבול ההסתה, מעורפל וכנראה נובע מדברי הכתב המסביר לקוראיו כי: "על זעמם כלפי הממסד [של האתיופים] אפשר ללמוד מכך שרבות מההיתקלויות שלהם עם המשטרה מסתיימות בתקיפת שוטרים"; בכתבה אין איזכור, למשל, לאלימות המשטרתית המופנית כלפי הקהילה האתיופית. בדוח המצוטט בכתבה נכתב עוד ש"את העבריינות של רבים מהם יש להגדיר כחריגה, מדאיגה ויוצאת-דופן בחומרתה", וזאת למרות ששתי העבירות הנפוצות ביותר בפשיעה של הנוער האתיופי, כפי שנטען, הן עבירות רכוש וסמים, ולפחות הראשונה שבהן (אם לא השניה) היא תולדה ישירה של מצב כלכלי קשה ועוני.

על מי יוצרות האקדמיה והתקשורת והממסד סוג כזה של ידע, לכאורה אובייקטיבי, המתמצה במחקרים? זו היא לרוב דרכן של המערכות הללו למקם את המיעוט בהקשר מובן לרוב, ולתת כלים בידי יחידים מתוך הרוב, נושאי תפקידים ואחרים, להתמודד עם "בעיות המיעוט"; כלומר בעצם השימוש בסוג כזה של מחקרים ממוקמת הקהילה האתיופית כאחת מקהילות המיעוטים בארץ, כמו הערבים, המזרחיים, החרדים, העניים, תושבי הפרhפריה, הקהילה הרוסית, אשר יש בהן משהו בלתי מובן החייב להתפענח באופן מחקרי מדעי, קהילות שיש לסייע למערכות להתמודד איתן. והרי כמעט אף פעם לא יערכו מחקרים מן הסוג הזה על יהודים אשכנזים חילוניים ותיקים בארץ, כי הם אינם המושא הטבעי למחקרים כאלו.

Almog Behar כותב המאמר, לינק למאמר המלא: https://goo.gl/97PLQV

#משניםמדיניות_משנים_מציאות!
מוזמנים להתעדכן אחר פעילותנו השוטפת באתר>> https://iaej.co.il/
עמוד פייסבוק חדש בשפה האנגלית: Association of Ethiopian Jews – AEJ
לקבוצה שלנו: אגודת יהודי אתיופיה‏ שיח רב תרבותי