טל האס

מגזירות חוק ההסדרים: קבירתה של תוכנית הכרחית לקידום קליטת יוצאי אתיופיה

לאחרונה הגיש משרד האוצר לאישור הממשלה שורת קיצוצים נרחבת, בכללה קיצוץ משמעותי בשירותי הרווחה, השיכון, הבריאות, החינוך. קיצוצים אלה מצאו ביטוי בחוק ההסדרים עב הכרס, שמידותיו הבּולמיות מתרחבות מדי שנה. עתה, בעיתות אלה של משבר כלכלי, הגיע משקלו עד כדי 227 עמודים עמוסי סעיפים, רבים מהם אינם ברורים, בעיקר בכל שנוגע להשלכותיהם.

כמו כן, סעיפים רבי חשיבות נתונים בערבוביה עם סעיפים שוליים. כך יוצא כי פעמים רבות אנו נותרים חסרי הבנה לגבי הנחיצות ביישום סעיף זה או אחר שנקבע לו מקום בחוק ההסדרים. נבירה בין המוני הסעיפים מגלה כי פעמים רבות בגזירה שנקבעה אין כדי לספק תועלת ברת משמעות עבור כלל הציבור. יתרה מזו, יתכן שהרווח בגין גזירה מסוימת סופו בהפסד. דוגמה לכך היא הבאת עניינה של קהילת יוצאי אתיופיה בחוק ההסדרים הנוכחי, תחת הסעיף: "קליטת בני העדה האתיופית".

בהתייחסותו של חוק ההסדרים הנוכחי לקליטת קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, הצעת החוק נועדה להסדיר את יישום הוראת הממשלה מיום 10 בפברואר 2008, שעניינה תוכנית לקידום קליטתם, באמצעות הקצאת 870 מיליון ש"ח משך 5 שנות פעולה – "תכנית חומש לשיפור קליטת בני העדה האתיופית". תכנית זו החלה את דרכה ב-2008, בתקציב של 82.5 מיליון ש"ח, ורק עבור שנה זו נקבע תקציב ייעודי. עבור שאר שנות פעילות התכנית (2012-2009) נקבע: "קצב ביצוע התוכנית והמקורות למימושו יסוכמו בכל שנת תקציב בנפרד". בכך היה לקבוע תנאי מקדים שמאיים לחסל את התוכנית.

חוק ההסדרים מאשש את החששות בנושא, בקובעו את נטל יישום התוכנית על תקציבם המקוצץ ממילא של המשרדים השותפים למימושה (החינוך, הקליטה, הבינוי והשיכון, הרווחה התמ"ת). לכך נוספה הקביעה בחוק ההסדרים לפיה באחריותו של השר לקליטת העלייה להגיע לכדי הסכמה עם השרים העומדים בראש המשרדים השותפים לתוכנית על היקף התקציב שיקצה כל אחד מהם לעניין. כאן המקום לתהות, האם למישהו במשרד האוצר היה נדמה כי אכן ביכולתו של שר הקליטה להגיע לכדי הסכמה שכזו?

הסעיף בחוק ההסדרים המתייחס ליוצאי אתיופיה הוא אחד מיני רבים, סעיף שולי עבור אוכלוסייה שולית – שולית במעמדה החברתי ושולית גם בשיעורה בכלל האוכלוסייה. העניין שמעוררת אוכלוסייה זו הוא, בדרך כלל, בסמוך להתפרצות אירוע שהוא ביטוי לגודל המשבר שפקד אותה במהלך קליטתה בישראל. מטבעם של אמצעי התקשורת, אין בסיקור החדשותי לתאר ולמנות את הקשיים שהם מנת חלקה היומיומי של אותה אוכלוסייה. אין זה המקום לעסוק באחריות העיתונאית, שכן זוהי סוגיה בפני עצמה הראויה בהחלט לדיון. ראשית לדון בו נוגע לאחריותה של המדינה כלפי אותה קבוצה, והיא שאמורה לתת את הדין לגבי ההשלכות שיש לקליטתם הכושלת עד כה. האשמה זו אינה בעלמה והיא נתמכת בנתונים המעידים על צמיחתו של דור שני, שבדומה להוריו מתקשה להשתלב בחברה הישראלית ומנציח בעצם קיומו מעמד יציב של דלות וניכור מכלל האוכלוסייה. ההשלכות שיש לדבר הן לא רק מנת חלקם של יוצאי אתיופיה.

פקידי משרד האוצר אינם עסוקים בבירור ההשלכות החברתיות שיש לגזירות שהם מבקשים להטיל, הגם שלגזירות אלה השתמעות ברורה על עתידנו ועתיד ילדינו, בין השאר בשל הקשר הנתון בין הקושי להיחלץ מעגל העוני לבין התנהגות בלתי נורמטיבית. לעת זו מורים נתוני שירותי הרווחה, מפרסום שיצא ב-2007, כי 65% מכלל יוצאי אתיופיה מוכרים במחלקות לשירותים חברתיים – 68,794 נפשות, מהם 31,143 ילדים – דור העתיד. השקעה נכונה באותה קהילה הדחוקה לשולי החברה הישראלית עשויה לצמצם את עלות זו המוטלת על הקופה הציבורית, וזאת עוד לפני שטענו על ההשתמעות המוסרית והערכית שיש לעניין.

קהילת יוצאי אתיופיה נעדרת קשרים חברתיים, אמצעים כלכליים ולעיתים נדרשת גם להתמודד עם יחס מפלה ואף גזעני. ברצונה לצאת ממעגל העוני והשוליות החברתית שבה היא נתונה, עיניה מוּפנות אל ממשלת ישראל, שמהבטחותיה נכזבה פעמים כה רבות. עתה, בעיתות אלה של משבר כלכלי, מעצימה ציפייה זו מאוד, זאת במציאות שבה הראשונים להיפגע מהמצב הן השכבות המוּחלשות שבחברה הישראלית. מכאן גם מודגשת חשיבותה של תוכנית החומש, בהיותם של יוצאי אתיופיה נמנים עם השכבה הסוציו-אקונומית הנמוכה ביותר בחברה הישראלית. לעת זו, ממשלת ישראל מאיימת להותיר את קבוצה זו ללא פתח ממשי של תקווה.

הכותב הוא מנהל יחידת המחקר והאסטרטגיה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

תאריך יצירה: ‏11 במאי 2009