מסמך זה נכתב לקראת דיון של ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא תלמידים יוצאי אתיופיה (כלומר תלמידים עולים מאתיופיה ותלמידים שהוריהם או אחד מהוריהם נולדו באתיופיה). זה שנים שנמתחת ביקורת קשה על המדיניות בכל הקשור לשילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, וועדות הכנסת הנוגעות בדבר עסקו בכך רבות. בעבר הופנתה ביקורת בעיקר כלפי יישום מדיניות הממשלה, ברוח "שילוב באמצעות פיזור", כלומר פיזור התלמידים יוצאי אתיופיה במוסדות חינוך שלומדים בהם תלמידים ישראלים ותיקים, שלא נלוותה אליו הקצאת משאבים מתאימה לטיפול הולם בצרכים המיוחדים של תלמידים אלה.[1] כיום מופנות טענות בדבר מגמות גוברות של "ריכוז והסללה" של תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך – שלפיהן תלמידים יוצאי אתיופיה מרוכזים במוסדות חינוך מסוימים, בנתיבי לימודים ובמסלולי לימוד מוגבלים ואף בכיתות נפרדות שרמת הלימודים בהן נמוכה.

במסמך מוצגים נתונים על תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, ומפורטות נקודות המחלוקת העיקריות בסוגיית מדיניות השילוב ודרכים לטיפול בנושא שהעלו גורמים הנוגעים בדבר.

1. נתונים על תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך[2]

1.1. מספר התלמידים העולים ויוצאי אתיופיה

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת הלימודים התשס"ד (2003/04) למדו במערכת החינוך 15,201תלמידים עולים שנולדו באתיופיה, שהיו 10.1% מכלל התלמידים העולים.[3]

מספר התלמידים יוצאי אתיופיה, כלומר תלמידים שנולדו באתיופיה או שהוריהם או אחד מהוריהם נולדו באתיופיה, מוערך כיום ב-32,000.[4]

1.2. פיקוח ונתיב לימודים

68.2% מכלל התלמידים העולים מאתיופיה למדו בשנת הלימודים התשס"ד (2003/04) בחינוך הממלכתי-דתי (מינהל החינוך הדתי); 31% למדו בחינוך הממלכתי ו-0.8% בחינוך החרדי. 76.1% מכלל התלמידים העולים מאתיופיה בבתי-הספר היסודיים למדו בחינוך הממלכתי-דתי.

יותר ממחצית (50.8%) התלמידים העולים מאתיופיה תלמידי החטיבה העליונה למדו בשנת הלימודים התשס"ד בנתיב לימודים טכנולוגי או מקצועי (כולל חקלאי), ובקרב הבנים העולים מאתיופיה תלמידי החטיבה העליונה – 61.2%. לשם השוואה, שיעור הלומדים בנתיב לימודים טכנולוגי/מקצועי בקרב ילידי ישראל הוא 32.6%. בקרב כלל התלמידים העולים בחטיבה העליונה שיעור הלומדים בנתיב טכנולוגי/מקצועי הוא 47.1% (בקרב התלמידים העולים מחבר המדינות – 53.2%).

1.3. בחינות בגרות, זכאות לתעודת בגרות ועמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות

בשנת הלימודים תשס"ד נבחנו בבחינות הבגרות 82.1% מכלל תלמידי כיתות י"ב ילידי אתיופיה. שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב תלמידי כיתות י"ב ילידי אתיופיה היה בשנה זו 42.2% (שהם 51.4% מכלל הנבחנים ילידי אתיופיה), ולשם השוואה, שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב כלל העולים היה 59.5% (שיעור הזכאות בקרב התלמידים ילידי ישראל – 57.8%).[5]  שיעור תלמידי כיתות י"ב ילידי אתיופיה שעמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות היה בשנת תשס"ד 14.4% בלבד (שיעור העומדים בדרישות הסף בקרב כלל העולים – 48.7%; שיעורם בקרב ילידי ישראל – 48.6%).[6]

להלן נתונים נוספים על התלמידים העולים מאתיופיה תלמידי כיתות י"ב, על-פי נתיב הלימודים, מקום הלימודים והאשכול החברתי-כלכלי של מקום המגורים:[7]

תלמידי י"ב ילידי אתיופיה הנבחנים בבחינות הבגרות והזכאים לתעודת בגרות – על-פי נתיב הלימודים – שנת תשס"ד

נתיב הלימודים	שיעור הנבחנים בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה (בכל נתיב)	שיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה (בכל נתיב)	שיעור הזכאים לבגרות בקרב הנבחנים (בכל נתיב)
עיוני	92.7%	55.1%	59.4%
טכנולוגי/מקצועי (כולל חקלאי)	75.0%	32.8%	43.7%

תלמידי י"ב ילידי אתיופיה הנבחנים בבחינות הבגרות והזכאים לתעודת בגרות – על-פי מקום הלימודים – שנת תשס"ד

	שיעור הנבחנים בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה	שיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה	שיעור הזכאים לבגרות בקרב הנבחנים
לומדים ביישוב המגורים	78.5%	45.3%	57.6%
לומדים ביישוב אחר	84.4%	40.2%	47.6%

תלמידי י"ב ילידי אתיופיה הנבחנים בבחינות הבגרות והזכאים לתעודת בגרות – על-פי האשכול החברתי-כלכלי של מקום המגורים – שנת תשס"ד[8]

האשכול החברתי-כלכלי של מקום המגורים	הנבחנים בבחינות הבגרות בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה		שיעור הזכאים לבגרות בקרב תלמידי י"ב ילידי אתיופיה	שיעור הזכאים לבגרות בקרב הנבחנים
	שיעור הנבחנים	מספר התלמידיםהנבחנים
2-1	100%	1	0%	0%
4-3	87.3%	448	48.0%	54.9%
6-5	79.5%	513	40.3%	50.7%
8-7	78.0%	238	36.4%	46.6%
10-9	100%	1	100%	100%

1.4. נשירה

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת הלימודים תשס"ד היה שיעור הנשירה בקרב התלמידים יוצאי אתיופיה בכיתות ז'–י"ב 3.4% (לעומת 4.2% בשנת הלימודים תשס"ג). שיעור הנושרים בכיתה ט' היה 4.5%. לשם השוואה, שיעור הנשירה בקרב ילידי ישראל היה באותה שנה 2.6%, ושיעור הנשירה בקרב כלל העולים היה 4.6%. יש שונות רבה בשיעורי הנשירה בין תלמידים יוצאי אתיופיה שעלו לישראל בתקופות שונות. כך, למשל, שיעור הנשירה בקרב תלמידי כיתה י"א שעלו לישראל עד שנת 1989 היה בשנת תשס"ד 14.3%.

על-פי נתוני האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שיעורי הנשירה הסמויה (אי-השתתפות פעילה בבית-הספר) בקרב התלמידים יוצאי אתיופיה גבוהים ביותר (כ-25%) וכמותם גם שיעור בני הנוער יוצאי אתיופיה שהם בסיכון.

2. ריכוז התלמידים יוצאי אתיופיה והפרדתם מתלמידים אחרים[9]

נקודת המוצא לדיון בסוגיית ריכוז התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך היא בתחום הדיור – ריכוז משפחות העולים מאתיופיה במקומות מגורים מסוימים. חרף המדיניות הממשלתית המוצהרת בדבר פיזור העולים מאתיופיה והרצון לכוונם ליישובים שחוסנם החברתי-כלכלי בינוני, יוצאי אתיופיה מתגוררים כיום בכמה ריכוזים גדולים יחסית, במספר קטן של יישובים ושכונות שחלקם הגדול במעמד חברתי-כלכלי נמוך.[10]

לריכוז יוצאי אתיופיה ביישובים מסוימים יש כמובן השלכה ישירה על ריכוז התלמידים יוצאי אתיופיה. בסוף שנת 2000 היו כשני-שלישים (65%) מכלל התלמידים יוצאי אתיופיה מרוכזים בשישה יישובים: נתניה, רחובות, באר-שבע, אשקלון, חדרה ואשדוד.[11]

כמו בתחום הדיור, מדיניות הקליטה הממשלתית המוצהרת בתחום החינוך מתאפיינת גם היא בחתירה לשילוב יוצאי אתיופיה, בעיקר בדרך של פיזור קבוצות קטנות של תלמידים יוצאי אתיופיה בקרב ישראלים ותיקים. בהתאם למדיניות זו הנחה משרד החינוך בעבר את הרשויות המקומיות למנוע ריכוז תלמידים יוצאי אתיופיה בשיעור הגבוה מ-30% מתלמידי בית-הספר ומ-25% מתלמידי הכיתה.[12] למרות הגדרת יעד השילוב ונקיטת צעדים לפיזור התלמידים יוצאי אתיופיה,חוקרים וגורמים שונים הנוגעים בדבר טוענים זה זמן רב כי במערכת החינוך יש תופעה נרחבת של ריכוז תלמידים יוצאי אתיופיה במספר מצומצם של מסגרות והפרדתם משאר התלמידים.

2.1. הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך הממלכתי-דתי ולפנימיות

יש הטוענים כי ראשית ההפרדה של התלמידים יוצאי אתיופיה היא בהפניה הגורפת של תלמידים עולים מאתיופיה לחינוך הממלכתי-דתי, מסיבות של "השבה ליהדות" במסגרת הליך הגיור ומסיבות אחרות, ובתוך כך צמצום הבחירה שניתנה להם מכלל האפשרויות במערכת החינוך. בהמשך לכך נטען כי מדיניות נוספת שגרמה לריכוז גדול של תלמידים יוצאי אתיופיה במוסדות מסוימים, במערכת החינוך בכלל ובזרם הממלכתי-דתי בפרט, היא הפניה מוגברת של בני נוער יוצאי אתיופיה לפנימיות (ובייחוד לפנימיות דתיות). בסקר שנערך בשנת 1997 נמצא כי בקרב התלמידים יוצאי אתיופיה בני 15–18, 62% מכלל הבנים ו-44% מכלל הבנות למדו בפנימיות. יתר על כן, מחקרים שונים מצביעים על כך שגם במסגרת החינוך הפנימייתי, תלמידים יוצאי אתיופיה הופנו לפנימיות מסוימות בלבד, על-פי רוב פנימיות "חלשות", שרמת הלימודים בהן נמוכה.

יצוין כי בשנים האחרונות ניכרת מגמה של ירידה במספר יוצאי אתיופיה הלומדים בפנימיות וגידול בשיעור הלומדים בבתי-ספר בקהילה. עם זאת, במחקר של האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה מאפריל 2004 נמצא כי נמשכת התופעה של ריכוז תלמידים חלשים יוצאי אתיופיה בפנימיות טכנולוגיות חלשות, שרמת הלימודים בהן נמוכה.[13] במחקר זה צוין כי לטענת המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך נעשים מאמצים לשלב תלמידים יוצאי אתיופיה בפנימיות עיוניות שרמתן גבוהה, וכי עד למועד כתיבת המחקר, יותר מ-20% מהם (900 מתוך 4,000) היו משולבים בפנימיות ברמה גבוהה.[14]

מנתוני המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך עולה כי כ-17,000 תלמידים לומדים כיום בפנימיות חינוכיות של האגודה לקידום החינוך ושל עליית הנוער, וכ-3,500 מהם (שהם              כ-20.5%) יוצאי אתיופיה.

2.2. מוסדות חינוך שבהם ריכוז גבוה במיוחד של תלמידים יוצאי אתיופיה

כאמור, בעבר הנחה משרד החינוך את הרשויות המקומיות למנוע ריכוז תלמידים יוצאי אתיופיה בשיעור הגדול מ-30% מכלל תלמידי בית-הספר ומ-25% מכלל תלמידי הכיתה. בעקבות עתירה לבג"ץ של אב עולה מאתיופיה שבנו לא התקבל לבית-הספר בשל מדיניות זו של "מכסות", ועל-פי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, ביטל משרד החינוך את ההנחיה בדצמבר 2002.[15] יצוין כי עוד קודם לביטול ההנחיה הרשמית לא היה יישום אחיד של מדיניות פיזור התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, ועל-פי רוב נקבע אופן היישום על-פי שיקולי מדיניות מקומיים ובית-ספריים.[16]

ממחקרים ומפרסומים עדכניים בכלי התקשורת עולה כי בכמה יישובים בארץ יש בתי-ספר שריכוז התלמידים ממוצא אתיופי בהם גבוה. על-פי אחד הפרסומים, חלק מבתי-הספר האלה הם בשכונות שרוב תושביהן הם יוצאי אתיופיה, ואילו באחרים ריכוז התלמידים ממוצא אתיופי נגרם עקב הימנעות הורים לילדים שאינם ממוצא אתיופי מלרשום את ילדיהם לבתי-ספר שלומדים בהם יוצאי אתיופיה רבים.[17]

מנתוני גף קליטת העלייה במשרד החינוך עולה כי בכ-30 בתי-ספר יסודיים וחטיבות ביניים שיעור התלמידים יוצאי אתיופיה גבוה מ-40% מכלל תלמידי בית-הספר, בהם שני בתי-ספר ששיעור התלמידים יוצאי אתיופיה בהם גבוה מ-70% ושני בתי-ספר אחרים ששיעור התלמידים יוצאי אתיופיה בהם גבוה מ-60%. המספר הגדול ביותר של בתי-ספר שיש בהם ריכוז גבוה במיוחד של תלמידים יוצאי אתיופיה הוא בעיר נתניה, שבה כ-3,500 תלמידים יוצאי אתיופיה.[18]

מחלוקות שונות בהקשר של ריכוז תלמידים יוצאי אתיופיה ביישובים ובבתי-ספר מסוימים עלו לאחרונה על סדר-היום הציבורי. כך, למשל, בתחילת שנת הלימודים הנוכחית התעורר ויכוח חריף סביב סוגיית לימודיהם של תלמידים עולים מאתיופיה באור-יהודה. למשרד מבקר המדינה הגיעו תלונות של הורים לילדים עולים מאתיופיה על כך שעיריית אור-יהודה מסרבת לרשום את ילדיהם ללימודים. בתלונה דובר על 42 תלמידים אשר ביקשו להירשם לבית-ספר ממלכתי דתי מסוים בעיר. נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בדקה את הנושא והודיעה לראש העיר כי עליו לאפשר את רישום התלמידים העולים מאתיופיה וכי על-פי חוק חל עליו איסור להפלותם ברישום.

על-פי נתונים שמסרה מנהלת מחוז תל-אביב של משרד החינוך בישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, באור-יהודה לומדים בשנת הלימודים הנוכחית 164 תלמידים עולים מאתיופיה, שהם 5.4% מכלל התלמידים בעיר. לדברי מנהלת המחוז, הריכוז הגבוה של תלמידים יוצאי אתיופיה בבית-הספר הנדון (28.5%) נגרם עקב העובדה שכל התלמידים העולים מאתיופיה שביקשו ללמוד בבית-ספר ממלכתי דתי שובצו ללימודים בבית-ספר אחד, למרות פניות חוזרות של משרד החינוך לעירייה בקריאה שתווסת את התלמידים לבתי-ספר דתיים נוספים.[19] רישום התלמידים לבית-הספר באור-יהודה לשנת הלימודים הנוכחית הוסדר לבסוף, אך על-פי פרסומים בכלי התקשורת צפוי כי הבעיה תעלה שוב, במלוא חומרתה, לקראת שנת הלימודים הבאה.

יצוין כי מודל ייחודי של בית-ספר קהילתי, בית-הספר "הדרים", פועל החל משנת הלימודים הנוכחית בשכונת קריית-משה ברחובות. בית-הספר "הדרים" פעל בעבר בשכונה שבה ריכוז גבוה של תושבים יוצאי אתיופיה, אך הוא נסגר, ותלמידיו פוזרו בבתי-ספר שונים בעיר. כאמור, בשנת הלימודים הנוכחית נפתח בית-הספר מחדש, במתכונת של בית-ספר "צומח" (בית-ספר שבו בכל שנה נוספת שכבת גיל חדשה). בשנה זו לומדים בבית-הספר כ-20 תלמידים, כ-15 מהם יוצאי אתיופיה, ולשנת הלימודים הבאה נרשמו ללימודים בכיתה א' כ-40 תלמידים נוספים. יעדיו של בית-הספר הקהילתי הם מתן התייחסות אישית ומענה ייחודי לצורכי התלמידים ומשפחתם ועידוד מעורבות קהילתית מתוך מתן מענה לימודי וחינוכי מוגבר.[20]

2.3. "הסללה" – הפניה למסלולי לימוד נפרדים ולכיתות ולהקבצות נפרדות

נוסף על הטענה בדבר "מדיניות ריכוז" של תלמידים יוצאי אתיופיה, נשמעות טענות רבות נגד התופעה של "הסללה", כלומר הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה (במקרה זה) לנתיב לימודים מסוים ולמסלולי לימוד מוגבלים. בין השאר נטען כי תלמידים יוצאי אתיופיה הופנו בעיקר למסלולי לימוד מקצועיים וחקלאיים. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי שיעור התלמידים העולים ילידי אתיופיה הלומדים בנתיב לימודים טכנולוגי/ מקצועי גדול בהרבה משיעור הלומדים בנתיב זה בקרב ילידי ישראל (50.8%, לעומת 32.6% בקרב ילידי ישראל).

כמו כן נטען כי בתוך מוסדות הלימוד רבים מהתלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בתנאי הפרדה. על-פי נתוני האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, בחטיבות ביניים רבות נעשית ההפרדה בדרך של הקמת "כיתות הומוגניות מדורגות" (או "מוסללות") – כלומר כיתות תורניות או מדעיות עם תלמידים מצטיינים בלבד, ומנגד כיתות "חלשות", שרוב התלמידים בהן הם יוצאי אתיופיה, ובחטיבות העליונות יש "כיתות הכוון" (המתוארות ככיתות ברמה נמוכה), ושיעור התלמידים יוצאי אתיופיה בהן גבוה במיוחד. יתר על כן, בכל המוסדות שנסקרו בדוח האגודה נמצאו הקבצות נפרדות לתלמידים יוצאי אתיופיה, בעיקר במקצועות העברית, אך גם במתמטיקה, באנגלית ובמדעים.[21]

2.4. הפניה לחינוך מיוחד

בדוח של "מרכז אדוה" משנת 2002 צוין כי "מספר גבוה במיוחד, ככל הנראה, של תלמידים ותלמידות יוצאי אתיופיה, מוצאים עצמם מופנים למסגרות של החינוך המיוחד, בין אם בבתי-ספר נפרדים ובין אם בכיתות נפרדות בתוך בתי-הספר הרגילים". בדוח מצוין, בין השאר, כי בעבר הוצג לפני הוועדה לבחינת יישום חוק חינוך מיוחד תיעוד מפורט של טעויות אבחון והשמה בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה.

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת הלימודים תשס"ג, 4.9% מכלל התלמידים ילידי אתיופיה למדו בשנה זו בחינוך מיוחד. בהודעה לעיתונות מטעם הלשכה נכתב כי "בהשוואה לקבוצות האחרות, נמצאו בקרב ילידי אתיופיה ובקרב ילידי ישראל שאביהם הוא יליד אתיופיה שיעורים גבוהים של תלמידים עם לקויות למידה, משכל גבולי ופיגור קל".[22]

על-פי נתוני האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, המבוססים על עיבוד נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין שנת 1999 ושנת 2002 חלה עלייה של 70% בהפניית תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך מיוחד. לפי נתונים אלה, בשנת הלימודים תשס"ג הופנו 1,311 תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך מיוחד, בהם 758 יליד אתיופיה ו-553 יוצאי אתיופיה ילידי ישראל.[23]

3. דרכים לשילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך – עמדות גורמים הנוגעים בדבר

3.1. משרד החינוך

לדברי מר עמיהוד בהט, מנהל גף קליטת עלייה במשרד החינוך, משרד החינוך פועל לקידום תלמידים יוצאי אתיופיה במישורים רבים, ובהם סיוע לימודי בשעות הוראה, פעולות התערבות לשם סיוע תלמידים מתקשים, שיעורי עזר, ייעוץ חינוכי, הפעלת מגשרים ומורות חיילות ותוכניות ייחודיות שונות. אשר למדיניות השילוב, המשרד מסייע רבות לתלמידים יוצאי אתיופיה הפונים ללמוד בבתי-ספר שאינם הקרובים ביותר למקום מגוריהם. נוסף על כך, במצב הנתון, שבו קהילות של יוצאי אתיופיה מרוכזות באזור מסוים, והן עצמן מעוניינות שהתלמידים ילמדו קרוב לקהילתם, גם אם פירוש הדבר שריכוז התלמידים ממוצא אתיופי יהיה גבוה במיוחד בחלק מבתי-הספר ומידת שילובם עם תלמידים ישראלים אחרים תהיה מוגבלת, משרד החינוך יכול לסייע בריכוז משאבים רבים לטובת בתי-הספר האמורים ותלמידיהם.

3.2. מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך

מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך הוא הזרוע המייעצת של משרד החינוך לקידום שילובם והישגיהם החינוכיים והחברתיים של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. המרכז הוקם בשנת 1994 מטעם משרד החינוך וכיום הוא פועל במסגרת "האגודה לקידום החינוך – ירושלים". בין תפקידי מרכז ההיגוי: שותפות בגיבוש מדיניות משרד החינוך וקביעת סדרי עדיפויות בכל הקשור לשירות לעולים מאתיופיה; שותפות בקביעת תוכנית פעולה רב-שנתית ליישום המדיניות שנקבעה, סיוע בבקרת יישום המדיניות ועוד.[24]

להלן עיקרי עמדתו של מרכז ההיגוי בסוגיית מדיניות השילוב של התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך:[25]

·        פיזור התלמידים יוצאי אתיופיה

מערכת החינוך אמורה למלא תפקיד מרכזי במיזוג הגלויות המלא בישראל, מאחר שהיא משמשת בסיס ליצירת שוויון בין הקבוצות באוכלוסייה, הן מבחינה חברתית הן מבחינת פיתוח משאבי התלמידים ומתן הזדמנות שווה לכולם. הדרך הטבעית להשגת מטרה זו היא יצירת מסגרות חינוכיות שתהיה בהן אינטגרציה חברתית ולימודית, ולצורך זה יש חשיבות לשמירה על עקרון פיזור התלמידים.

במסגרת עיקרון זה של פיזור חשוב שהחברה הקולטת תראה בקליטת התלמידים העולים אתגר המוסיף תכנים חדשים לעשייה החינוכית, ולא בעיה.

בפיזור התלמידים יוצאי אתיופיה יש לכלול את כל התלמידים ילידי הארץ ממוצא אתיופי, שאין להתעלם מצמיחתם במסגרת המשפחה הגרעינית שלהם ובסביבתם החברתית ומהמאפיינים התרבותיים של ארץ מוצאם.

יש להיענות בחיוב לבקשת הורים המבקשים כי ילדיהם ימשיכו להתחנך בזרם החינוך הדתי (לאחר שנדרשו לעשות זאת כחלק מהליך ההשבה ליהדות).

נקודות המוצא ליישום מדיניות השילוב באמצעות פיזור:

–          יש חשיבות מכרעת לגישתם של מוסדות החינוך ושל אוכלוסיות התלמידים הקולטים כלפי נושאים כגון קליטת עלייה ומפגש בין-תרבותי;

–          יש להקפיד על שיתוף ההורים ביישום מדיניות זו, על כל המשמעויות וההיבטים הכרוכים בכך.

פעולות הנדרשות לקראת יישום מדיניות הפיזור:

–          מיפוי מדויק של בתי-הספר עתירי העולים כיום;

–          בחינת בתי-הספר הקיימים במסגרת הרשות המקומית;

–          ביטול אזורי הרישום לבתי-ספר יסודיים, בצד בחינת האפשרות לממן הסעות תלמידים למוסדות חינוך מחוץ לאזורי הרישום ומחוץ לרשות המקומית (לתלמידים הלומדים מחוץ ליישובים שהם גרים בהם יש לשקול מימון מוגדל, של 80%–100%, בהתאם לרמה הסוציו-אקונומית);

–          שיתוף מלא של הורי התלמידים יוצאי אתיופיה, שבמסגרתו יערכו אנשי מקצוע וגורמים אובייקטיביים אחרים פעילות הסברה מעמיקה שבה יקבלו ההורים מידע על המשמעות הלימודית והחברתית של שילוב ילדיהם בבית-הספר;

–          הכנת צוות בית-הספר הקולט, התלמידים הקולטים והוריהם לקליטת התלמידים יוצאי אתיופיה, מתוך פיתוח גישה חינוכית רב-תרבותית.

·        הטיפול בבתי-ספר שריכוז התלמידים יוצאי אתיופיה בהם גבוה

במקרים שבהם הורי התלמידים יעדיפו שילדיהם ילמדו קרוב לקהילה שהם מתגוררים בה, משום שהנסיעה לבתי-ספר מרוחקים גורמת לקשיים במשפחה ומסיבות אחרות, ייתכן מצב שבו ריכוז התלמידים יוצאי אתיופיה בבית-הספר יהיה גבוה. במקרים אלה יש להפוך את בית-הספר למוסד יוקרתי שמושקעים בו משאבים חומריים ומקצועיים רבים. בית-ספר כזה, שבו יגיעו התלמידים להישגים מרשימים בתוך זמן קצר, יהיה מוקד משיכה גם לקבוצות אוכלוסייה אחרות. כמו כן יש לפעול לפיתוח מסגרות נוספות שיאפשרו לתלמידים יוצאי אתיופיה פעילויות חברתיות בשיתוף עם האוכלוסייה הרחבה.

·        השינויים הנדרשים בהטבות העיקריות שמשרד החינוך נותן לתלמידים עולים

–          להקלות הניתנות לתלמידים יוצאי אתיופיה שנבחנים בבחינות הבגרות, כגון הארכת תקופת הזכאות להיבחן, יש חשיבות רבה, אך אין בהן משום פתרון לטווח הארוך. יש להגביר את ההשקעה בתלמידים בשעות תגבור רבות ובהעסקת מורים מיומנים;

–          בעקבות המסקנות בדוח ועדת-שושני בוטל "סל שעות עולים" בבתי-הספר היסודיים. יש להחזיר שעות אלה בהקדם, ועם זה להסיק את המסקנות מהכשלים שהיו בעבר באופן ניצולן;

–          יש להעביר את כספי סל הקליטה לתלמידים יוצאי אתיופיה ישירות לבתי-הספר, כדי למנוע מצב שבו הכסף מועבר לרשות המקומית אך אינו מנוצל לטובת התלמידים.

---