במשך למעלה משלוש שנים טוען משרד החינוך כי הוא משפר את התקצוב לתלמידים יוצאי אתיופיה. בפועל – הסרת מנגנון הפיקוח מעוללת נזק עצום לאותם תלמידים

אסמרה נדאו

עולים המופקרים לשרירות ליבם של מנהלים

"לפי המלצותינו נדרשים בתי הספר לעמוד באחריות ובמשימות רבות, ויש להעניק להם את הסמכויות והגמישות הניהולית על מנת שישאו באחריות המצופה מהם. התקצוב בכסף מאפשר למנהלים גמישות בהפעלת בתי-הספר וקביעת סדרי עדיפויות המתאימים לנסיבות המשתנות בכל מקום." (מסקנות דוח דברת, עמ' 188). כך מסביר דוח דברת את אחת מרעיונותיו המהפכנים: מתן למנהלים את היכולת המלאה להחליט מה לעשות עם תקציב בית הספר. אלא שדווקא התלמידים החלשים, ביניהם עולים מאתיופיה, יוצאים מופסדים ממהפכה זו.

"יש עזרה בביה"ס לתלמידים המוגדרים כחלשים לימודית", מתארת את המצב עובדת בכירה באחד מבתי הספר היסודיים בעיר בת-ים, "העזרה היא במתכונת של חינוך מיוחד, מורה שנותנת תגבור במסגרת שיעור הוראה מתקנת. עבור התלמידים החלשים, שנמצאים בפער לימודי ואינם נכנסים להגדרה של חינוך מיוחד לא קיים תקציב ממשרד החינוך". בדיקה בשני בתי ספר תיכוניים נוספים בעיר מעלה תמונה דומה בנוגע למדיניות התמיכה הלימודית השרירותית של כל מנהל בית ספר. באחד, המכיל גם חטיבת ביניים ישנם 5 תלמידים יוצאי אתיופיה (מתוך 600 תלמידים) כולם בכיתות מקצועיות (מב"ר) ואינם מקבלים סיוע מלבד זה הניתן לכלל הכיתה. בית הספר השני נותן לסיוע רק מי שעבר אבחון ונחשב לשייך לחינוך מיוחד. השימוש שעושים בתי ספר במסגרות החינוך המיוחד לטיפול בתלמידים מתקשים גובל בשערורייה – במקום להעניק לתלמיד תגבור המגיע לו, מצמצמים את הסיוע רק למקרים מוגבלים ויוצאי דופן, למי שאובחן כזכאי לחינוך מיוחד.

פגיעה מכוונת במערך הבקרה

"להזכירכם גם כי שיטת התקצוב הקודמת לא הביאה בהכרח לשיפור הישגיהם של התלמידים האתיופים", מציין שמואל הר נוי, הממונה על יישום דוח דברת במערכת החינוך, בתגובה למצב בבתי הספר שנבדקו. אולם אף הר נוי מודה ש"ללא מערך בקרה והערכה, ייתכן מצב שתקציבים, ולא רק לתלמידים אתיופים, לא יגיעו לייעודם.הצוות שהוקם בראשותו של מר עמיהוד בהט (ראש גף קליטת עליה) מגבש ומסכם חלופות שעשויות לתת מענה לסוגיות שהעליתם".

על אף הביקורת של הר נוי על שיטת התקצוב הקודמת, הרי שמערך הבקרה בה היה הרבה יותר יעיל מאשר כיום. למעשה, החל משרד החינוך במהלך שלוש השנים האחרונות, לצמצם ביודעין את יכולת הבקרה והשליטה שלו על תקציבי בתי הספר. עד לפני שלוש שנים הייתה נהוגה בבתי הספר היסודיים שיטת תקצוב המבוססת על סלי סיוע מיוחדים (שעות עולים – 1.75 שעות שבועיות לעולי אתיופיה). על אף מקרים של שימוש לא נאות בתקציבים אלה הרי שניתן היה לבקר ולפקח על כך ביעילות יחסית.

השלב הבא בהפקעת האחריות של משרד החינוך על תקציב בית הספר, ידוע כדו"ח שושני, שהמליץ לפני שלוש שנים על מעבר לשיטת התקצוב הדיפרנציאלית: במקום תקציב המיועד ספציפית לעולים, נקבעו קריטריונים של הזדקקות כל תלמיד לסיוע (מדד טיפוח) על פי נתוניו האישיים. מדד הזדקקות זה (מצב סוציו אקונומי, ארץ מוצא, השכלת ההורים וכו") הוכפל במספר התלמידים בבית הספר ונתן את התקציב לכל בית הספר. מתוך מודעות לתלמידים המתקשים, המליץ דוח שושני על סייג לפיו מנהל בית הספר יתחייב להשקיע 60% מתוך הרזרבות שנותרו לו בתלמידים מתקשים.

בשלב האחרון, החיל דוח דברת את השיטה הדיפרנציאלית גם על בתי הספר התיכוניים וביטל את הדרישה להשקעה מינימאלית בתלמידים מתקשים. כל מנהל הושאר לעצמו ולאינטרסים שלו.

הפה מתקן, הידיים מקלקלות

המצדדים במעבר מדוח שושני לדברת מציינים שנעשו שינויים במדד הטיפוח המחזקים את התמיכה בתלמידים עולים בשימת הדגש על ההכנסה של ההורים, שנמוכה בקרב משפחות של יוצאי אתיופיה. בין המצדדים נמצא דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה במשרד החינוך."דו"ח שושני היינו דו"ח בעיתי בפני עצמו מבחינת ישומו ואכיפתו", אומר מהרט, "הציפייה שלי היא שדו"ח דוברת יביא את השינוי המשמעותי". מהרט מסרב להתייחס לדוח דברת מעבר לתשובה זו ודומה שגם הוא יתקשה לענות על שאלת הפיקוח על מנהלי בתי הספר בייחסם לתלמידים יוצאי אתיופיה.

דומה שעל מנת לתקן את המעוות והעוול שנעשה וייעשה לתלמידים יוצאי אתיופיה, צריך להקדים ולשאול – האם האחראים על הקלקול מבינים מה עשו ומעוניינים בכלל לתקן? מתוך עמדתו ומדיניותו המוצהרת של משרד החינוך אפשר לנסות לענות על השאלה – מתוך התנערות המשרד, לאורך השנים, מפיקוח יעיל על העזרה הלימודית שמקבלים יוצאי אתיופיה, מוכיח משרד החינוך למעלה מכל ספק שאין הוא מעוניין באמת ובתמים בהצלחתם.