מאת: דני אדמסו

מעריב מרץ 2006

ביום שישי האחרון 31.03.06 הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה קיימו הפנינג המוני במגדלי עזראלי המסיים את הקמפיין שהתחיל 13.02.2006 תחת הכותרת "שינוי תדמית הקהילה האתיופית" בעיני החברה הישראלית, קמפיין שהוצג באמצעי תקשורת שונים בעיתונות, באתרי האינטרנט ועוד.

אך מה שבלט לעין, היה הקמפיין הטלוויזיוני בכיכובם של ארבעה צעירים וצעירות יוצאי אתיופיה המופעים בחבילת הפרסומת של הערוצים המסחריים בטלוויזיה. בייחוד שזה הופיע אחרי תשדיר של אקונומיקה זולה, מאחד המוצרים לניקוי מטבח של "יעקובי" – "כל מוצר בול".

לדברי המארגנים, מטרת ההפנינג ביום ו' הייתה לקחת את תרבות הקהילה האתיופית ללב החברה הישראלית ולהציג את תרבותה. משום מה נראה, שהכתובת שקיבלו שגויה – שהחברה הישראלית גרה בעזריאלי.

ההצגה היתה פתטית, נמוכה ומנמיכה. עולים וותיקים הפכו לניצבים בריקוד אפריקני שאפילו באתיופיה אינו רלוונטי עוד, והיוו מטרד לאזרח שבא לקניות ובילוי ביום בהיר. מה שמעיד על המטרה ותוצאותיה בפועל.

בשערי הקניון עמדו עולים חדשים שאינם קוראים עברית, שחילקו פלייר של הסוכנות, שהעיקו על הצרכן המבקר בקניון שמידי פעם כמעט הוביל לתגרה. המציאות שהוצגה ביום זה, כמו בתשדיר, לא שיקפה מציאות ובטח לא סיבה לחגיגה. כל אלו ממשכים להנציח תודעה קולקטיבית שגויה של מסכנות, מצוקה הצריכים סיוע נצחי. גרוע מכך, מצטיירת תמונה שהישראליות האתיופית, מוגבלת בתקרת גג של עורך דין, או קצין צבא. והתוצאה?! סטיגמה חדשה שלא הייתה קודם ומחזקת את האמירה "מה שהיה הוא זה שיהיה" והמוסדות ממשכים בשלהם, ומסרבים להבין ובטח לא לקבל, שהתדמית היא תוצאה טבעית של טיפול פשטני ושטחי בבעיות חברתיות עמוקות יותר.

האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה בצער רב ביקשה לקלקל את המסיבה וחילקה נייר עמדה המבקר את הסוכנות, תחת הכותרת "שתדמית היא סימפטום לבעיות חמורות של קליטה" עם נתונים שמשקפים את המציאות כפי שהיא. מעשה שגרם להרחקה של אחד מעובדי האגודה על ידי מאבטח של בעלי המסיבה וסוכניהם מהקניון. זו עדות מובהקת למנגנונים של שליטה, פיקוח ודיכוי ההתנגדות של בני הקהילה המבקשים להציג דעה שונה.

עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. אתם, "ידידי האתיופים", נראה שהגיע הזמן שלא נתפתה לתלות את העתיד בתשדירים ו"הפנינגים" מעיין אלו של מוסדות. מעשים כאלו לכל היותר יגרמו לסולידאריות הישראלית להתרפק על האתיופי הראשון שיקרה בדרך, והסולידאריות החצי כפויה רגשית זו, תחזיק מעמד כאורך הנשימה של הפרסומת, ולא דקה מעבר לכך וחיינו יתנהלו בהמתנה עד בקמפיין הבא.

יש לי חדשות להוגי הרעיון, החברה הישראלית שאינה מכירה את הקהילה האתיופית אינה גרה במגדל עזראלי. שינוי חברתי לא נעשה בצורה מלאכותית בין לילה ובטח אין זו סיבה לחגיגה.

אולי נחגוג כשאותם אנשים מוכשרים שהציגו תערוכה מלאכות יד שונות בחסדי הסוכנות יקבלו דוכן קבע במגדלי עזראלי, ואז יהיה להם את כסף לפתוח חנות ברמת אביב ובשנקין. אבל לפני הכול שהממסד יבצע את מה שהוא מבקש מהחברה בעצמו, ויאפשר לקבוצות באוכלוסייה ייצוג הולם במשרדי הממשלה השונים ויאפשר את הזכות הבסיסית להביע דעה מנוגדת, גם אם לפעמים היא מקלקלת את המסיבה שלשמה התכנסתם.