מערכת האתר

ביום ראשון הובא למנוחות פרדה יזזאו אקלום ז"ל, מפעילי הקהילה המרכזיים שהוביל לתחילת הגשמת עליית יהודי אתיופיה לישראל ב"מבצע משה". אקלום סייע ליהודים לעלות ארצה בשיתוף פעולה עם אנשי המוסד הישראלי. בשנים האחרונות פעל כאיש עסקים על קו ישראל-אתיופיה. אקלום נפטר בבית חולים באדיס אבבה וגופתו הוטסה מאתיופיה לקבורה בבית העלמין בבאר שבע, בה התגורר.

בראשית הדרך לימד אקלום בבתי ספר שונים ברחבי אתיופיה ואף מונה להיות מנהל בית ספר בצפון אתיופיה. ב- 1977 פנה לרשת אורט העולמית (שבאותה תקופה הקימה מספר בתי ספר בכפרים היהודים באזור גונדר) וביקש לפתוח בית ספר בצפון אתיופיה, באזור תגריי, ומאוחר יותר בית ספר נוסף באזור גונדר.

באותם ימים שררה באתיופיה מלחמה וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל, שעלה לשלטון ב- 1977, קיבל החלטה להעלות את יהודי אתיופיה לישראל. הסכם חשאי בין ממשלת ישראל לבין שליט אתיופיה, הקומוניסט מנגיסטו היילה מרייאם, אפשר עלייה של יהודים מאתיופיה תמורת נשק שישראל סיפקה למשטרו. בדרך זו עלו לישראל 120 איש מאתיופיה, אך בעקבות הדלפות לתקשורת העולמית, ההסכם בוטל והמבצע הופסק.

נגד המעורבים בפרשה ובהם פרדה אקלום, הוצאו צווי מעצר ואקלום נאלץ לברוח לסודן. משם ביקש להימלט, בין אם לאירופה או לישראל. מסודן שיגר מכתבים לארגונים יהודיים בחו"ל וגולל את סיפורו. הסיפור הגיע לידיו של חיים הלחמי, איש המוסד הישראלי, ושליח המוסד איתר את אקלום בחרטום, בירת סודן. אקלום נתבקש לסייע למצוא דרכים להעלות את היהודים לישראל דרך סודן.

"האופציה הסודנית היתה מסוכנת מאוד והיה קיים סיכון לעבור שם", מספר אחיו עמרם, "פרדה לא רצה לסכן אנשים ועשה את הניסוי על המשפחה ואם זה יעבוד, נפיץ את זה הלאה". אקלום שיגר מכתב לבני משפחה באתיופיה וביקש מהם לפגוש אותו בסודן. כעבור זמן מה אחיו הצטרפו אליו. "שליח של המוסד אסף אותם", מספר אקלום "ואחרי כן, שאר המשפחה עלו אחריהם".

השמועה בדבר הדרך לירושלים דרך סודן התפשטה בעיקר בחבל תגריי ובאזור וולקייט, ורבים יצאו לדרך רגלית ארוכה דרך מדבריות סודן. כ- 4000 מהם קיפחו את חייהם בדרך ובסודן, בהמתנה במחנות המעבר, אך רבים הצליחו לעלות ארצה, הודות לאקלום, פורץ הדרך של העלייה מאתיופיה לישראל, וחבריו.

"כל סיפור העלייה לישראל דרך סודן התחיל מהנקודה הזאת", אומר עמרם אקלום בשיחת טלפון מבית המשפחה בבאר שבע, בה הם יושבים שבעה ומתמודדים עם הפצצות טילי הגראד מרצועת עזה ("בין לבין אנחנו בורחים למרחבים המוגנים. כבר היו לנו כמה ניסים"), "הוא איתר במחנות 32 צעירים שברחו והעלו לארץ. הוא עלה איתם וכעבור חודש ביקשו ממנו לחזור לשם. היה לו ברור שלא יוכל להגיד לא. כך הוא הקים את התשתית לעליה".

פרדה אקלום היה לציון דרך במורשת של הקהילה כולה. בהלווייתו ספד לו אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר. "לדברי אפרים הלוי, כל הסיפור של העלייה מסודן היה מבוסס על בן אדם אחד – עליו", אומר עמרם אקלום, "בלי הפעולה שלו, אף כוח לא יכול היה לפעול. ההיכרות שלו עם השטח ועם התנאים במדינת אויב סללו את הדרך מסודן. "בדרך זו עלו אלפי אנשים. הוא עבד שם שנה ושמונה חודשים עד שנחשף", אומר עמרם אקלום, "ומאוחר יותר הוא פעל דרך מדינות אחרות. הגיעו אליו ידיעות על עולים שמתים במחנות ושצריך לזרז את העלייה כי אנשים שם מתים, וזה לא נתן לו מנוחה. הוא יזם עם נאקוצ', ארגון יהודי צפון אמריקה מהלך בו פתח ערוץ נוסף להעלות אנשים דרך מדינות אחרות, כמו גיבוטי וקניה".

"מה שמייחד אותו הוא יכולת הביצוע", אומר עמרם אחיו ומסכם: "כולם דיברו על זה שצריכים לעלות יהודים ועבדו על סנגור, הוא פעל ברמה הפרקטית. לא רק יצר רעיונות, אלא ביצע אותם".

פרדה אקלום היה בן 62 במותו באדיס אבבה. בערב מותו, שהו עימו בבית החולים בנו הבכור, לורן, יחד עם אחותו וגיסו של אקלום וחברים רבים.

לדברי עמרם אקלום, פטירתה של אשתו סמירה (אווטש), לפני כחצי שנה, הוסיפה לו צער. במותו הותיר פרדה אקלום שמונה ילדים ו-12 אחים.

יהי זכרו ברוך.

המשפחה יושבת שבעה ברחוב אלפרד פריד 11, שכונת רמות בבאר שבע. ביום ראשון, ה- 18/1/09 יקומו יושבי השבעה וסעודה תיערך בבית הכנסת שבו בנים שבמרכז הקהילתי הסמוך.