מחקרו החדש של ד"ר אדלשטיין בנושא אובדנות בני נוער יוצאי אתיופיה הוא הזדמנות נדירה לטיפול מקיף בתופעה. משרד הקליטה הרימו את הכפפה ועכשיו מחכים להצטרפות של משרד הבריאות ומשרד החינוך

מורן פלד

לחזק את גורמי ההגנה של הנוער

"ככל שליחיד יותר גורמי הגנה ותקווה כך שיעור המחשבות והמעשים האובדניים נמוך יותר. ככל שהיחיד תופס את ההווה והעתיד בצורה חיובית, ככל שיש לו יותר משאבים לעתיד טוב יותר, שאפתנות ותקוות, כך הוא לא נוטה לחשוב על אובדנות". כך עולה מתוך מחקר ראשון בסוגו, "אובדנות בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה" (דצמבר 2005), המתיימר לחולל שינוי משמעותי בתחום הטיפול בבני נוער יוצאי אתיופיה. נתונים מתוך המחקר, שהוא פרי יוזמה פרטית של ד"ר ארנון אדלשטיין מהאוניברסיטה העברית, התפרסמו לראשונה בקו האופק 24 ("קהילה שילדיה בוחרים למות", עמ' 9 – 10). פרסום מלא שלו בתקשורת התעכב בשל החשש של משרד הקליטה, שלקח עליו חסות, מפני פגיעה בתדמית הקהילה. עכשיו יוזם משרד הקליטה פרויקט חדש לטיפול בבני נוער, על בסיס המודל של פרויקט "רשת ביטחון" של הג'וינט, מתוך תקווה שמשרדי החינוך והבריאות ייקחו אף הן אחריות על בני הנוער שבתחום הטיפול שלהם.

בכתבה לגיליון מספר 24 של קו האופק העלה אדלשטיין את התמיהה על כך שאף אחד גוף עד עתה לא ריכז את הנתונים ביחס להתאבדות צעירים יוצאי אתיופיה הנתונים שהותרו לפירסום מציגים תמונה קשה לפיה התאבדו בשנת 2003 שני צעירים יוצאי אתיופיה, מתוך סה"כ של 19 מתאבדים מקרב האוכלוסייה. מדובר בייצוג של 10% מכלל המתאבדים, ז"א: ייצוג יתר של פי 7.7 יחסית לחלקם באוכלוסייה הכללית. באותה שנה, התאבדו 6 צעירים בני העדה בגילאי 18 -21, לעומת 37 צעירים בגילאים אלו בכלל האוכלוסייה. זהו ייצוג של 16% מכלל המתאבדים, וייצוג יתר של פי 12.5.

בסופו של דבר הרים משרד הקליטה את הכפפה ולקח חסות על המחקר, על אף שלטענת גורמים שונים במשרד זה אינו התפקיד הבלעדי שלהם. במהלך המחקר חולקו שאלונים ל- 62 בני נוער יוצאי אתיופיה (גילאי 14 – 18) בקריית מלאכי ובשכונת קריית משה ברחובות, שתיהן מאופיינות באחוז גבוה של התאבדות בני נוער יוצאי אתיופיה. במסקנות המחקר מפרט אדלשטיין את גורמי ההגנה מפני התאבדויות. אחד הגורמים המרכזיים הוא קיומה של מסגרת משפחתית תומכת ש-"ככל שבני נוער יחושו שהמסגרת המשפחתית אינה מהווה מסגרת תומכת, כך התנהגותם האובדנית תהיה שכיחה יותר". גורמי הגנה נוספים הם מסגרת בית ספרית קבועה ותפיסה של ההווה והעתיד בצורה חיובית.

גורם מרכזי נוסף שצוין הוא אי התלות בחומרים פסיכו-אקטיביים (אלכוהול וסמים). "השימוש באלכוהול רווח גם בקרב הנוער הלומד", מציין המחקר, "אך אצלם השתייה נועדה להנאה במסגרת חברתית ורובם מדווחים שאם ירצו יוכלו להפסיק הרגל זה. לעומתם, בני נוער שהתמכרו לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ומדווחים שאינם בטוחים שיוכלו להפסיק הרגל זה, או בטוחים שלא יוכלו להפסיק, מהווה תחושה של מלכודת. עובדה שבתורה מהווה גורם דחק וייאוש, ומתוארת בספרות כמקור להתנהגות אובדנית. במחקר נמצא שצריכת האלכוהול הייתה קשורה במובהק למחשבות אובדניות ולניסיונות אובדניים. נמצא קשר מובהק בין התנהגות אובדנית לבין הידיעה של הנבדקים שלא יוכלו להפסיק הרגל זה".

לרכז את הטיפול באובדנות נוער

מתוך רצון לטפל בקבוצת הנוער המועדת ביותר להתאבדויות, נוער מנותק או כזה נמצא בין מסגרות, מאחר ואצלו יש הכי פחות גורמי הגנה מפני התאבדויות יצר משרד הקליטה פרויקט חדש הבנוי על פי המודל המוצלח של "רשת הביטחון" של הג'וינט ('קו האופק' 21, "נוער של אף אחד", עמ' 9 – 10). "המהלך המשמעותי ביותר", מתארת שרה כהן, מנהלת המחלקה לשירותי רווחה במשרד הקליטה את הפרויקט, "הוא שבכל מוקדי הקליטה נכניס (כבר הוכנס במרביתם) רכז נוער שתפקידו להקים מאגר מידע שמי של כל הנוער שמתגורר ביישוב עם דגש מיוחד על נוער שהוא במצבי סיכון ולחבר בינו לבין השירותים שקיימים ביישוב. לאתר את מי שמצוי במצבי סיכון ולעשות תוכנית אישית לכל נער. בעוד צפוי להיכנס לתפקיד גם רכז הארצי".

בנוסף מנסים במשרד הקליטה להשתמש במחקר על מנת לעורר גורמים במשרדי הבריאות והחינוך לקחת אחריות על הבעיה. "התחושה שלי שעכשיו יש יותר גורמים במשרד הבריאות שמעוניינים לעשות מהלך משמעותי", מביעה כהן אופטימיות ביחס להשפעת המחקר על הגורמים השונים, "הוועדה הבין משרדית למניעת אובדנות נוער מטעם משרד הבריאות היא הפונקציה שנקבעה פורמאלית, שאמורה לעשות את התיאום בין הפעילויות של המערכות השונות. חייב להיות מהלך משולב למשרד הבריאות, הקליטה והחינוך לטיפול בנושא. משרד החינוך חייב לעשות מהלך יותר מהודק כלפי הנוער שנמצא בין מסגרות. הוא עושה עכשיו שיעורי בית בנושא של תוכניות בקרה ופיקוח על הנוער המנותק. הם צריכים לקבל החלטה איזה גוף יטפל בנושא ובאיזו מתכונת. הנחנו סוגיה לא פשוטה על השולחן של משרד החינוך".

אפשר בהחלט להתחייב ולומר שכל קהילת יוצאי אתיופיה מקווה ומצפה שהאופטימיות עליה מדברת כהן תדבק בכל הגורמים שאמורים להתמודד עם בעיית האובדנות בקרב בני הנוער ותביא פיתרון אמיתי לנושא כאוב זה.