חיפוש
Close this search box.

עם מסורבת גט יוצאת אתיופיה

בת הקהילה האתיופית, ענת אברהם (שם בדוי) מירושלים, מספרת את מסכת העינויים שהיא עוברת במשך שש השנים בהם בעלה מסרב לתת לה גט

המצב שאני נמצאת בו אי אפשר לקרוא לו חיים. אני לא חיה ולא מתה. במשך שש שנים בעלי מסרב לתת לי גט ולאף אחד שאמור לטפל בבעיה לא איכפת. בעיניי הרבנות אני לא בן אדם אני כמו בובה שאפשר לקחת אותה ממקום למקום. אני בת 38 עם שני ילדים ועוד מעט לא אוכל להוליד ילדים נוספים. ובעלי אומר לי מידי פעם: "אני לא אתחתן ולא אוליד ילדים אבל גם את תסבלי".

עליתי לארץ בשנת 1984 מגונדר והתחתנתי ב- 1987. בשנת 96 בעלי חלה במחלה נפשית ובמשך שלוש שנים טיפלתי בו באופן מסור בזמן שנכנס לבית חולים לחולי נפש ויצא ממנו. הפסקתי לטפל בו אחרי שהוא החליט שהוא לא מעוניין להשתקם ולחזור לחיים נורמאליים של עבודה ומשפחה. הוא היה שוכב במיטה ושותה לשוכרה ואני הייתי מטפלת בילדים ועובדת לפרנסתנו. מרגע שהיה שותה היה מאבד שליטה והתרופות לא היו משפיעות עליו ואני חששתי לחיי. בשנת 99 עברנו לגור בנפרד והילדים נשארו אצלי. הוא התעקש בהתחלה לתת לי גט רק אם יקבל לידיו מחצית מהדירה שלנו ואני לא הסכמתי. אחרי ששילמתי על הדירה 10 שנים ונותרו לי עוד 15 שנה לשלם עליה מכספי הפרטי והוא עוד רוצה חצי?! על סמך מה?!

ואז התחילה מסכת העינויים בבתי הדין הרבניים. במשך ארבע שנים הלכתי ארבע פעמים כל שנה לבית הדין הרבני, תוך כדי כך שאני מתחננת לפני כל פעם שיתנו לי תור לדיון. ורק בשנה החמישית, בעקבות לחץ של טוענת רבנית מארגון נעמ"ת ושל חברת הכנסת גליה פינקלשטיין, הסכימו בבית הדין לתת פסק דין שבעלי סרבן גט. אבל זה לא ממש שינה שום דבר. גם לא העובדה שבעלי ציין במשך כל הזמן הזה בפני הדיינים שהוא שותה וחולה נפש. זה כתוב בפרוטוקול שלהם אבל זה לא מעניין אותם בכלל. ולי כל הזמן הזה לא היו חיים, אני לא יכולה לעשות שום דבר, אסור לי להכיר גברים חדשים, אפילו לא לשתות קפה לבד עם גבר.

בכל פעם שאני מגיעה לבית הדין הרבני אני מתמוטטת. אני נכנסת לבניין ובא לי להקיא, יש לי סחרחורות, פחד, ייאוש, כעס, בכי. סתם אתה הולך להיות בובה ולא בן אדם. ארבע חמש שעות אתה מחכה בתור ואחרי הדיון עוד חצי שנה עד שיזמינו אותך בפעם הבאה. אי אפשר לתאר את עוגמת הנפש. לפני חודש היה הדיון האחרון שלי ולא יכולתי יותר – התפרצתי, זרקתי תיקים, צרחתי, בכיתי. ואז כל מה שהיה לדיין להגיד באותו דיון הוא ש"לא רק בעלה השתגע, גם היא השתגעה". אין להם טיפה של רגש. הם לא יודעים את החומר ומה היה בפסק דין האחרון, אחד הדיינים נרדם באמצע הדיון האחרון, הם הולכים לשתות ולאכול באמצע, ואני כמו בובה, מחכה.

מהעבודה שלי המליצו לי על העמותה "מבוי סתום", שנותנים לי במשך השנה הנוכחית הרבה יחס חם, ייעוץ משפטי, שולחים לי שי לחגים ובמשך החודשיים האחרונים מספקים לי טיפול פסיכולוגי מטעמם, פגישה אחת לשבוע. העזרה הנפשית מצילה אותי כי אחרי כל דיון יש לי התמוטטות נפשית ואף אחד לא מבין אותי. אני מרגישה שאין לזה סוף – אתה לא מת ולא חי. אני בהליכי גירושין מגיל 32 ועוד מעט אהיה בת ארבעים ואני נשואה רק על הנייר, סתם, בכתובה ואני לא רואה אותו ולא שומעת אותו והוא אפילו לא מתעניין בילדים.

לעזרה וסיוע לעגונות ומסורבות גט: 'מבוי סתום' טל': 02-6712282, פקס: 02-6711314 דואר אלקטרוני: agunot@netvision.net.il , ת.ד. 8712 ירושלים 91086.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system