נוער בסיכון יוצא אתיופיה (2003)

מוגש לועדת העלייה, הקליטה והתפוצות -אוקטובר 2003

המחקרים המתפרסמים מעת לעת בנושא "נוער" מתריעים כי בעיית נוער בסיכון בקרב יוצאי אתיופיה חמורה ומדאיגה מאוד. התופעה חריפה בקרב יוצאי אתיופיה משום ש:

מספרם של בני הנוער בסיכון יוצאי אתיופיה גדול מאוד ביחס לגודלה של כלל הקהילה האתיופית בישראל.

להבדיל מאוכלוסיות אחרות בהן הנוער יכול למצוא מודלים שונים של השתלבות, בקהילה האתיופית חסרים מודלים מגוונים ועל כן השפעתו של הנוער בסיכון על הנוער הנורמטיבי חזקה מאוד.

בקרב הנוער האתיופי התופעה מלווה בתחושה קשה במיוחד של ניכור, אי שייכות, קיפוח עדתי, התבדלות, וחוסר אימון במערכת וכו'. הם תופסים את היחס של הממסד והחברה הישראלית כלפי קהילתם כמפלה וכגזעני והכל מקבל פרשנות של "צבע עור" וגזענות.

המשפחות האתיופיות נמצאות בדרך כלל במצבי מצוקה כלכליים, אינם מתמצאים בגורמים המטפלים ובמערכות הבירוקרטיות, הם חסרי אונים ומתקשים להיות מעורבים בגורל ילדיהם.

דפוסי המגורים של המשפחות האתיופיות, קרי, ריכוז משפחות חלשות בשכונות מצוקה קלאסיות, משמש קרקע פורייה להתפתחותן של בעיות הנוער שאנו עדים להן.

לצערנו היקפו של הנוער בסיכון והפוטנציאל להצטרפותם של בני נוער נוספים לקטגוריה זו הולך וגדל. מדי יום, יותר ויותר בני נוער נושרים ממערכת החינוך או מצויים במצבי סיכון. הם מעורבים בתופעות עבריינות כגון מעשה ונדליזם, אלימות, שוטטות, עבירות סמים, גניבות וכו'.

מבחינת המערכות המטפלות אנו מזהים שתי סיבות מרכזיות להמשך ההתדרדרות של הנוער:

· יחס ופיקוח של מערכת החינוך: צוותי החינוך אינם בקיאים בהיבטים השונים והרלוונטיים לעבודה אפקטיבית עם אוכלוסיית הנוער יוצאי אתיופיה. הם לוקים בהתייחסות קולקטיבית וסטריאוטיפית ומוותרים על הסיכוי לקדם את בני הנוער ולהתמודד עם בעיותיהם והאתגרים שמעמידים בפניהם. הם פסימיים וחסרי אמונה לגבי עתידם של אלה והקהילה כולה.

· מערכות טיפוליות:

שירותים הנמצאים בצמתים קריטיים של הטיפול בבני נוער, שיש ביכולתם להיות גורם מאתר, מטפל ועוצר את תהליך ההתדרדרות, חסרים כוח אדם מקצועי, מיומן ומוכשר לטיפול בנוער יוצאי אתיופיה ובמשפחותיהם. כמו כן, גם המשאבים המעטים הקיימים בשטח אינם מנוצלים ואין הערכה לגבי האפקטיביות שלהם.

להלן מספר הצעות להתמודדות עם נוער בסיכון יוצאי אתיופיה

· הקמת צוותי עבודה מקצועיים בפיקוחה של שרת הקליטה לטיפול בנוער בסיכון. הצוותים יכללו את כל הגורמים הקשורים לנושא כגון נציגי המשטרה, קידום נוער, שרותי מבחן, נציגי הקהילה וכו'

· הגדלה ואיגום התקציבים המיועדים לטיפול ומניעה בקרב נוער בני הקהילה. יש לשים דגש על מניעה.

· הגדלה ואיגום התקציבים המיועדים לטיפול ומניעה בקרב נוער בני הקהילה. יש לשים דגש על מניעה.

· קיימת בעיה של מחסור חמור בקציני ביקור סדיר המקשה על איתור בזמן והחזרתם לספסל הלימודים. לכן, יש להגדיל את התקנים ומספר העובדים עם האוכלוסייה המדוברת.

· עבודה בשיתוף פעולה עם גופים ציבוריים וארגונים קהילתיים העוסקים בקליטת עולים ברמה ארצית וברמה מקומית.

· פתוח תוכניות לנוער לאחר שעות הלימודים דוגמת בית חם לנוער, הפוך על הפוך וכו'.

· הכשרה והשתלמות מתאימה לכל הצוותים העובדים עם הנוער כולל המשטרה.

· סדנאות והסברה לקהילה על תפקיד המשטרה, החוק- זכויותיהם וחובותיהם.

· פיתוח תחום שיטור קהילתי וגיוס מתנדבים כגון במסגרת המשמר האזרחי לעולי אתיופיה כחלק מתוכנית השיטור הקהילתי.

· לבנות מערך ליווי ותמיכה אישי לבני נוער שנשרו ממסגרות חינוכיות.

על מנת לצמצם את היקף בני הנוער עולי אתיופיה הנמצאים בסיכון, יש לפעול בכל הרבדים:

מול הנוער, המשפחות, בתי הספר, סביבת המגורים, מסגרות הפעילות הבלתי פורמאליות, אנשי מקצוע גופים מטפלים ומול החברה הרחבה.

לסיום, למרות הכל הקהילה האתיופית בישראל קטנה מאוד בגודלה ואנו בטוחים כי עם השקעה נכונה הסיכויים להצלחה גבוהים. יתרה מזאת, אנו סבורים כי טיפול נכון באוכלוסייה האתיופית יכול לשמש מודל להתערבות באוכלוסיות גדולות יותר.