טרם פתיחת שנת הלימודים תשע"ג התריעה האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה בפני ראש המנהל לחינוך התיישבותי, ד"ר יחיאל שילה, על סלקציה מכוונת הקיימת בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים". למרות ההבטחה שהבעיה מטופלת, ביקור פתע, שביצעה האגודה במהלך שנת הלימודים, מצא כי דבר לא השתנה.

במסגרת כפר הנוער הדתי "כפר חסידים" לומדים יותר מ-600 תלמידים, המחולקים לארבעה אגפי לימוד שונים: נתיב ישיבתי "נחלת ישראל", נתיב מדעי תורני "בראשית", נתיב לתלמידים מברית המועצות לשעבר "ליצ'י", ונתיב לתלמידים ממוצא אתיופי – "ללא שם".

מדיניות מכוערת זו היוצרת הסללה מכוונת של תלמידים לעבר עתידם העגום שהמערכת קבעה להם, נחשפה לציבור עם פרסום תחקירה של הכתבת יערה ברק מגלי צה"ל. בתגובה לתחקיר, משרד החינוך נעלם ונאלם. בעוד בזירות אחרות, אישי ציבור ממפלגת "הבית היהודי" מפעילים מכבש של לחצים על פקידי המערכת במטרה להשאיר בתפקיד את מנהלת אגפי הלימוד בכפר הנוער, הגב' אתי צוברי, אשר מקורבת לגורמים בפוליטיקה. חשוב להבין, הגב' צוברי היא האחראית הישירה על קיומה הפרדה זו. היא סוללת המסלול "ללא שם".

בכפר חסידים לומדים כ-140 תלמידים ממוצא אתיופי. שישה תלמידים בלבד מתוכם, הם עלה התאנה של המוסד החינוכי, ולומדים באגפים השונים. השאר, שהוא הרוב המוחץ, מופנים לאותו מסלול "ללא השם". כמו-כן, כמחצית מהתלמידים ממוצא אתיופי המגיעים לכפר חסידים הם תושבי העיר יוקנעם, ולומדים בכפר הנוער כתלמידים אקסטרנים. תלמידים אלו מהווים מחצית ממספר התלמידים ממוצא אתיופי המסיימים את לימודי ביה"ס היסודי בעיר יוקנעם. לפיכך, כמחצית מהתלמידים ממוצא אתיופי בעיר יוקנעם מנותבים למסגרת זו. ובניגוד לרושם שמנסים ליצור, רוב התלמידים ממוצא אתיופי, אשר הגיעו לכפר חסידים אינם עולים וביישוב מגוריהם התחנכו במסגרות החינוך הרגילות. כלומר, מדובר בתלמידים שנולדו או גדלו בישראל.

ללא שם וללא פוטנציאל

המסלול "ללא שם" חלש מבחינה לימודית. לתלמידי המסלול מוצעות שלוש מגמות לימוד: חקלאות, מכונאות וביולוגיה. כאשר לכלל התלמידים מוצעות יותר משבע מגמות שונות: טכנולוגיה, משפטים, מדעים ואומנות, למשל. בנוסף, בביקור מצאנו, כי בכל אחת מארבעת כיתות המסלול נכחו פחות מעשרה תלמידים. ומן הראוי לציין, שמבנה הכיתות עצמו היה עלוב למראה.

אם לא די בכך, תלמידי המסלול "ללא שם" זוכים ליחס הזניח ביותר. התלמידים שיתפו שהמנהלת, גב' צוברי, מתייחסת אליהם באופן מזלזל, לא מעורבת בעשייה החינוכית שלהם: לא באה במגע איתם ולא נוכחת באירועי גיבוש, כגון: טיולים שנתיים. כמו-כן, המורים מתחלפים לעיתים תכופות והמורים הטובים שלימדו אותם בעבר עברו למסגרות אחרות בכפר. במסלול "ללא שם", הגב' צוברי כמו שאר אנשי הצוות במסגרת זו, כך מרגישים התלמידים וכך מצאנו בביקור, מגלים חוסר אכפתיות כלפי התלמידים: אין מעקב אחר נוכחותם בכיתות או התקדמותם הלימודית. לדוגמא ממציאות זו היינו עדים כאשר המנהלת רצתה להרשים ופנתה לתלמידי י"ב ששהו מחוץ לכיתה ושאלה על סיבת העדרותם משיעור אזרחות, אך התשובה שלא אחרה לבוא היתה שלבגרות כבר נגשו בשנה שעברה.

במסלול "ללא שם" הצוות והמנהלת לא מאמינים ביכולות התלמידים. כל התלמידים עוברים אבחון דינמי ע"י ד"ר רות קאופמן ובמימון פדרציית טורונטו. באבחון ייחודי זה מתיימרים לקבוע את הפוטנציאל ויכולות התלמידים. כך שלכאורה, המוסד קיבל אף גושפנקא מדעית עבור מדיניות התייחסותו כלפי התלמידים.

לאור כל האמור לעיל, וכך יטען גם מנהל הכפר, על הגב' צוברי לסיים את תפקידה לאלתר, ובנוסף, יש להקים וועדה, אשר מטרתה תהא לקדם את התלמידים ממוצא אתיופי הלומדים בכפר הנוער, ולאפשר להם את הפנייה למסלולי הלימוד השונים על-פי רצונותיהם וכישוריהם האמיתיים. כך הכל טוב ויפה, אלא שהבעיה היא כי על-פי נהלי המערכת, לא ניתן לפטר את מנהלת האגפים באמצע שנת הלימודים, ובינתיים, כמו שנאמר, מקורביה בזירה הפוליטית מפעילים לחצים על-מנת להשאירה במערכת על חשבון התלמידים, קורבנות התפישה המעוותת והגזענית.

כדי להבטיח את סיום תפקידה, עלינו לפעול בזריזות וביעילות, כאשר המועד האחרון להשפיע בנושא הוא סוף חודש מאי. על כן, אנו יוצאים למאבק ציבורי אליו כולם מוזמנים להצטרף. מאבק למען פני החברה הישראלית, מאבק על דור המחר!