ביום שני ה-16.7.07 חגגה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 30 שנות עשייה ברוכה ועוד הרבה שעות דיונים, שניכר כי בשנים האחרונות נשארו פעמים רבות כהמלצות על הנייר. "הפקידים הם שקובעים בסופו של דבר", אומר יושב ראש הועדה, חבר הכנסת פרופ' מיכאל נודלמן. על הדרך להפיק תוצאות שופך אור יושב ראש הועדה לשעבר עוזי ברעם: "מה שעשינו אז, היינו מעמתים את שרי החינוך, הקליטה, השיכון והעבודה עם הטוענים נגדם, והיינו תובעים תשובה מוחשית, לא תיאורטית. התוצאות היו אפקטיביות".

לילך גביש

30 שנה חלפו מאז החלה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת את פעילותה ולאיש אין ספק, כל הנוגעים בדבר מצהירים על חשיבותה ותרומתה. "הועדה עוסקת בנושאים העומדים במרכז נושא הציונות", אומר חבר הכנסת ואסיר ציון לשעבר נתן שרנסקי. "ועדה בלי מנגנון, אך עם נשמה" אומר השר לשעבר עוזי ברעם, שהיה יושב הראש השלישי של הועדה. "ועדה של משוגעים לנושא, שהורכבה מנבחרת של חברי כנסת שעל גבם קופה של עשייה", משחזרת חברת הכנסת לשעבר ומקימת הועדה ב-1977, גאולה כהן.

בטקס חגיגי באודיטוריום הכנסת, חגגה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 30 שנות פעילות בכנסת. האירוע צוין בהשתתפות ראש הממשלה ויושב ראש ועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות, אהוד אולמרט (שהגיע על אף שבאותו היום קיים שיחות עם אבו מאזן), יושבת ראש הכנסת דליה איציק, שר הקליטה הנכנס, יעקב אדרי, יושב ראש הועדה כיום חבר הכנסת פרופ' מיכאל נודלמן, חברי כנסת בעבר ובהווה, ובהשתתפות להקת הצופים "בשב"א נע" שכבשו את הבמה בשירם המקורי החדש "גור אריה יהודה" ובשירים נוספים, לצד האחיות רייפר ששרו מחרוזות שירים בעברית וביידיש, והשחקן והזמר ולאדימיר פרידמן.

"ועדת החוץ והביטחון של העם היהודי"

יושבת ראש הכנסת איציק עלתה ראשונה לבמה ובירכה את העולים "ביום חגם", היא פנתה אל ראש הממשלה שישב בקהל ושטחה בפניו את הצורך לתת פומביות לטיפולו המסור בנושא. איציק התיחסה לאימרה 'מעולה לעולה כוחנו עולה' כאימרה קלישאתית עם תוכן נכון. עוד היא דיברה על חשיבות המעשה הציוני שבעליה ועל כך שבחוץ לארץ אנו נתפסים כיהודים ובארץ – כפולנים, מרוקאים, רוסים ואתיופים. היא הכירה בחשיבות שימור השפות והתרבויות השונות שמביאים עימם העולים והביעה את הצורך לשפר את המודעות לצורכי העולים השונים.

חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן, שהקימה את הועדה עם עלייתו של בגין לשלטון, מתארת את חברי הועדה דאז כ"חברי נבחרת אחד אחד", בין חברי הועדה אותם ציינה: חייקה גרוסמן ז"ל, לובה אליאב, שושנה ארבלי אלמוזלינו, מאיר פעיל ועוד, כולם בעלי ייחוס זה או אחר ללוחמי חירות ישראל בארץ ובתפוצות. כהן מתארת את חברי הועדה דאז כאידיאליסטים, אשר קהל היעד שלהם היה "אחינו שבחוץ לארץ או עולים חדשים שלא ידעו מהי מפלגה והיכן יוכלו להצביע. אמרתי לחברי הועדה שהם חברי ועדת החוץ והביטחון של העם היהודי", היא משחזרת. כאשת חזון, כהן טענה כי "ההתנחלויות הבלתי לגליות שיש היום הן אלו של אחינו בברוקלין ובבואנוס איירס, ואותן צריך לעקור ממקומם ולנטוע במדינת ישראל". עוד הוסיפה: "הרצל אמר אם תרצו אין זו אגדה, ואם לא תרצו, כל מה שאמרתי לכם, יהפוך לאגדה".

"תחושת בית עבור העולים בתוך זמן סביר"

"גאולה כהן גיבורה מיתולוגית של קליטת עליה, חברה שלי", אמר נתן שרנסקי כשעלה לבמה, "כשגאולה דיברה על ברוקלין חשבתי שהיא נאיבית, אבל אני זוכר כשבשנות ה- 70 גאולה הוציאה את המחתרות ברוסיה לאור ודיברה עליהן, כמעט כולם חשבו שהיא חולמת, ואנחנו בברית המועצות שהיינו עוד סירובניקים (אסירי ציון) שמחנו שיש לנו עוד כתובת. לדברי שרנסקי, "על אף שמדובר בוועדה בלי תקציבים ומינויים, ועדת הקליטה היתה מקור של גאווה וכוח", והוסיף: "ב- 1997 החלטנו להעלות 5000 איש מאדיס למרות שלא היו תקציבים להעלאת יהודי אתיופיה. הועדה מוכיחה כל יום שמדינת ישראל שייכת לעם היהודי", סיכם.

בנאומו קבע ראש הממשלה אולמרט כי עתידה של מדינת ישראל תלוי בעלייה ובקליטה, וביצירת תחושת בית עבור העולים בתוך זמן סביר. ראש הממשלה ציין כי הועדה היא אחד המכשירים האפקטיביים למתן מענים נכונים לצורכי העולים. אך לא כולם סבורים כמוהו.

"כמו היום, כבר אז היו להם קבוצות קבוצות. הם לא היו מגובשים ביניהם"

היום ניכר כי פעילות הועדה בראשותו של חבר הכנסת נודלמן היא חשובה וחיונית, אך יש מי שרואה בה כוועדה חסרת שיניים. עוזי ברעם, יושב הראש השלישי של הועדה בכנסת ה-10: "אני נכנסתי לתפקיד לאחר שכיהנתי בתפקידים בכירים אחרים ולמרות זאת היתה לה חשיבות גדולה מאוד עבורי". הוא משחזר את ימי פעילותו בתחילת שנות ה- 80, בטרם מבצע משה: "אלו היו ימים שאסירי ציון עדיין היו ברוסיה ויהודי אתיופיה היו ברובם עדיין באתיופיה. הייתי אומר שיחד עם מצבם של החטופים בארגנטינה, אלו היו הנושאים המרכזיים שלנו. הפעולה עם יהודי אתיופיה היתה בראשיתה. כל אחד מחברי הועדה, כולל אני, היינו בגונדר. בארץ היו פעילים אתיופים, אבל כמו היום, גם אז היו להם קבוצות קבוצות. הם לא היו מגובשים ביניהם. מנקודת מבט ביקורתית, לא היה מספיק מחקר, או מספיק ידע מהי המסורת המשפחתית או הבעיות הצפויות. הנושא היחיד שעלה היה האם מכירים בקסים. לא משהו ממשי. היתה החטאה של המדינה ואם היו מבינים את הבעיות אז, היתה לנו דרך להתגבר עליהן היום".

ועדה כצורך קואליציוני

"הועדה הוקמה בשנה שנכנסתי לכנסת, 1977 שנת המהפך ולא בגלל התודעה לצורך בה, אלא המציאו ועדה, כצורך קואליציוני", משחזר ברעם, "בתקופה שלנו לועדה היה הרכב חזק. רוב החברים היו קשורים לנושא באופן אישי. אני הייתי שליח עלייה באמריקה, גאולה כהן היתה קשורה לנושא הרוסי. חברים נוספים היו מאיר תלמאי מנהיג מפ"ם, אליהו בן אלישר ועוד. לועדה היתה יוקרה. מה שאני לא בטוח שהחזיק כל השנים".

מאז בחירת היושב ראש הנוכחי, חבר הכנסת נודלמן, מתוך עשרות דיונים אותם קיימה הועדה במאי 2006, כעשרה דיונים בלבד התקיימו בה באופן ממוקד בנוגע למצבה של הקהילה האתיופית בארץ ובאתיופיה, כאשר נושא שחוזר ועולה בהם הוא שוב סוגיית הקסים – מעמד נציגיה הרוחניים של הקהילה. פחות ממחצית מההצעות לסדר היום כולל הצעות לדיון מהיר היו בענייני הקהילה. הועדה הציעה חמש הצעות חוק, אך אף לא אחת מהן נוגעת, גם לא בעקיפין, בבני הקהילה.

"ישיבות הממשלה סגורות"

יחד עם זאת, נודלמן מוצא נקודות דמיון בין בעיות העולים מרוסיה לאלו של יוצאי אתיופיה בעיקר סביב נושא הגזענות והתדרדרות הנוער לנשירה גלויה וסמויה. "הרחוב יותר חזק מבית הספר" הוא אומר. על כן הקים ועדת משנה לנושאי חינוך.

לדבריו הוא פעל יחד עם נציגי הקהילה האתיופית במטרה לאפשר לצעירים לקבל מענק לרכישת דירה בכדי להתפזר בערים מרכזיות ברחבי הארץ. "כשהמענק קטן", הוא אומר, "העולים הולכים לערים קטנות וחלשות, ונשארים בחמולות, אז מרגישים את הבעיות והמצב קשה. שיגורו בערים מרכזיות כמו חיפה ותל אביב", הוא מציע, "הם צרכים להפוך לחלק מהחברה, לישראלים. הצעירים הפכו, אבל יש בעיה עם דור הביניים, שנמצא לא פה ולא שם. אני לא אומר שצריכים לזרוק את התרבות, אבל הם לא יכולים לעשות אוטונומיה, הם יהודים". אך גם כאן אין תוצאות, מאחר והממשלה טרם החליטה. לדברי נודלמן, על אף שמפלגתו חברה בקואליציה, הוא אינו בקיא בהחלטות הממשלה מאחר ולדבריו "ישיבות הממשלה סגורות".

תשובה מוחשית, לא תיאורטית

"בנוגע לקהילה האתיופית אין הישגים מיוחדים לועדה", אומר נודלמן על התנהלותה, "אנחנו מגיעים למסקנות ביחד עם הנציגים, ומעבירים את המסקנות שלהם למשרדים הרלוונטיים. נודלמן טוען כנגד "שלטון הפקידים", יותר מאשר פועל נגדו: "קשה מאוד לעשות ביקורת מה הם עושים אחר כך", הוא אומר. "הפקידים הם שקובעים, צריך לזרוק אנשים כאלו. אין כבוד לשר ולהחלטות שלו. הם מרגישים חזקים – שרים מתחלפים והפקידים חזקים, קשה להילחם נגדם. כשמגיעים לפתרונות כל אחד אומר כן, כן, כן. עם כוח משותף של כל המשרדים אפשר לפתור את כל הבעיות".

על הדרך להפיק תוצאות שופך אור היו"ר לשעבר ברעם: "מה שעשינו אז הינו מעמתים את שרי החינוך, הקליטה, השיכון והעבודה עם הטוענים נגדם, והינו תובעים תשובה מוחשית, לא תיאורטית, והתוצאות היו אפקטיביות".

משיחה עם היו"ר הנוכחי נודלמן ניכר כי יש לועדה רצון לשפר את מצבם של יוצאי אתיופיה, אך לא מתקיימת פעילות עקבית בנושא. אמנם נציגי הקהילה וביניהם אבי מספין, דובר ולוביסט אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, מגיעים לועדה ושוטחים את בעיות הקהילה בפניה, אך אלו הן פעולות ספורדיות (נקודתיות) שהוועדה מקיימת.

זוג או פרט, או כלים שלובים?

עניין המעלה שאלות הוא חוסר התיאום המשתמע מדברי נודלמן, בין הועדה לבין ועדת המנכ"לים שמינה ראש הממשלה והוא עומד בראשה למציאת פתרונות בסוגיות הבוערות של הקהילה – תעסוקה, דיור, חינוך, שינוע ועוד. נודלמן תולה זאת בכך שהשרים אינם מוכנים לחשוף את החלטותיהם מישיבות הממשלה. אמירה מעוררת תמיהה לגבי מי שמפלגתו (קדימה) מנהיגה את הקואליציה.

חבר הכנסת ישראל חסון, יו"ר ראש השדולה למען עולי אתיופיה, אשר אף מפלגתו (ישראל ביתנו) יושבת בקואליציה, מוסר כי אינו פועל בשיתוף עם הועדה וכי הוא אינו בקיא בנושאים הנוגעים בקליטת עולים בשנתיים הראשונות שלהם בארץ, בהם הם שוהים במרכזי הקליטה, אלא מתעניין בעיקר במה שקורה עימם לאחר מכן. עניין מעורר מחשבה אף הוא. חסון אף אמר "לפני כמה ימים אמרתי שאני מרים ידיים מהשדולה", אם כי הוא עדיין עומד בראשה.

הכוונות כולן טובות, אך הדרכים ניכרות ככאלו שאינן מצטלבות. מתוך ריבוי המערכות השלטוניות המטפלות בנושא קהילת יוצאי אתיופיה, אשר אינן משלבות כלים בזיהוי ובטיפול בבעיות הקהילה, ניתן להסיק כי זוהי בפני עצמה בעיה משמעותית בוערת. תופעה זאת, בנוסף לריבוי הארגונים של יוצאי אתיופיה, אשר אף הם מתקשים לעבוד בשיתוף, מהוות גורמים ראשונים במעלה, אשר מקשים על הטיפול בשורש הבעיה.