מנכל"ית אגודת יהודי אתיופיה עו"ד שלומית בוקיה Shlomit Bukaya באירוע "נשים. עושות. שינוי" שהתקיים ב-יום ו' (29.3) אירוע שבו נשים דיברו מדם ליבן על הסוגיות והמאבקים בהם הן עוסקות בנוכחותו של אורח הכבוד ד"ר ארון גנדי נכדו של מהטמה גנדי.

"שמי שלומית בוקיה, בת 33, נשואה לעינן ואימא לגיא.
אני מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה, אגודה הפועלת לשינוי מדיניות בכל הקשור לקהילה האתיופית ברמה הארצית והמוניציפלית. אני עו"ד בהכשרתי ובעבודתי הקודמת עבדתי במשרד יגאל ארנון.
נולדתי באתיופיה ועליתי בגיל 5 יחד עם הורי ושבעת אחיה.

שאני חושבת על הבית שממנו באתי אז אני יכולה לספר שגדלתי בבית שבו היו שני אלמנטים מרכזים. האחד, חינוך להשכלה ולשאיפה למצוינות והשני, חינוך לערכיות.

ואני כבת לעולים, אין ספק שגדלתי בצורה קצת אחרת.
בשל האתגרים שאתם נאלצתי להתמודד כעולה וכבת של עולים, נדרשתי להיות בוגרת ולגלות אחריות בגיל מוקדם יחסית. בתוך כך חוויתי את החוסר אונים של הוריי בשל קשיי השפה ופערי התרבות אתם הם ניסו להתמודד תוך גידול ילדיהם, וחוויתי את הזלזול והגזענות כלפיהם.

אני אומרת כלפיהם כי אני חייבת לציין שאני בחוויית ילדות שלי לא הרגשתי שחוויתי גזענות בביטויים הבוטים שלה (מה שכן חוויתי אגב, שבגרתי) אבל הגזענות תמיד הייתה שם, נוכחת.

והמציאות הזו יחד עם החינוך להשכלה ושאיפה למצוינות, יצריה אצלי צורך עז לשאוף להיות הכי טובה. להיות הכי טובה, מתוך אמונה אמתית שאין למישהי כמוני את הפריבילגיה לא להיות טובה. אני חייבת להיות טובה כדי להראות להוריי שמה שהם הקריבו לא היה לחינם ובאיזשהו אופן גם "לנקום את עלבונם" ואני חייבת להיות טובה כדי שאוכל להגיע למקומות הנחשבים כמעוזם של "הלבנים" על מנת שאוכל לשנות משם את התפיסה של אנשים ביחס לקהילה ובכך בעצם לצמצם את הגזענות.

כלומר, המלחמה שלי בגזענות הייתה מתוך הסתכלות כל הזמן אחורה, אל העבר, מהמקום של הילדה העולה שהיא גם בת להורים עולים שלעולם לא יזכו למה שהם באמת ראויים לו.

ויש עוד משהו שהאמנתי בו והוא שגזענות היא עניין של זמן, שמתי שהו היא תעלם והאמנתי שהדרך שבחרתי תביא לשינוי הזה. אלא שהתחושה הזו השתנתה מאוד בשנים האחרונות. בתחושתי ואני חושבת שזו תחושה של רבים אחרים, לא רק שהגזענות לא חלפה מן העולם, אלא בשנים האחרונות היא אפילו החריפה. הגזענות קיבלה צורות וביטויים בוטים יותר. אנשים כיום, לא מתביישים להיות גזענים ולא מתביישים להביע בקול את המחשבות הגזעניות שלהם כלפי קהילה כזו או אחרת.

ולתוך המחשבות האלו והמציאות הזו ילדתי את בני גיא ופתאום האירועים הגזענים קיבלו נופך אישי הרבה יותר.
פתאום נדרשתי לחשוב על המלחמה בגזענות במונחים של עתיד, העתיד של הבן שלי ולא רק במונחים של עבר מתוך החוויות שלי ושל הוריי.

פתאום הבנתי שהמציאות מראה שקיים סיכוי סביר שהמלחמה בגזענות תהיה גם נחלתו של בני. ויכול להיות שהבן שלי ייתקל באנשי חינוך גזענים שלא יראו את הפוטנציאל שבו כפי שחווים ילדים אתיופים במערכת החינוך כיום; יכול להיות שהבן שלי ייאלץ להתמודד עם תחושת "החשוד המידי" בדיוק כפי שנערים אתיופים חווים כיום כאשר שוטר יעצור אותו ויבקש ממנו ת.ז רק כי הוא היה "חריג בנוף" השכונתי שבה הוא הסתובב על אף שהוא מתגורר בה. ויכול להיות שהוא יאלץ להתמודד עם הערות גזעניות של מרצה כזה או אחר באקדמיה כפי שחווים לא אחת אקדמאים ממוצא אתיופי.
ובמילים פשוטות- יכול להיות שהילד שלי יחי בפחד מתמיד רק משום שהוא נולד לצבע הלא נכון.

ואז הבנתי שאני לא עושה מספיק.
כדי להצליח לשנות את הגזענות צריך לטפל במדיניות המושרשת עמוק בכל מערכת המשפיע על החיינו. אותה מדיניות שבמכוון או שלא, גורמת לשגשוג הגזענות ומאפשרת אותה.

והבנתי עוד דבר, וזה בעצם המסר הכי חשוב מבחינתי- המלחמה בגזענות אינה יכולה להיות נחלתה של קהילה כזו או אחרת בלבד אלא היא חייבת להיות מלחמה של כל החברה כולה! גזענות היא מחלה הפוגעת בכלל החברה ולכן המלחמה היא של כולם. ושאני אומרת המלחמה של כולם הכוונה היא שהלחימה של כלל החברה צריכה להיות אקטיבית. לא מספיק להיות לא גזעני או אנטי גזעני אלא צרכים להיות כאלה המובילים פעולות המאפשרות למנוע את הגזענות, לא להתעלם שרואים מקרי גזענות, לפעול בצורה אקטיבית כנגד גזענים והכי חשוב- לחנך לכך. לחנך בבית ולחנך במערכת החינוך. לחנך לכך שבעיית הגזענות היא בעיה חברתית שכולם צרכים לקחת חלק בפתרונה וצריך להסיר את הצביעות. אותה צביעות המאפשרת לאדם ל"חבק" ולתמוך באתיופי, הרוסי, הערבי הסובל מגזענות ובאותה העת להתחלחל מהמחשבה שהבן ו/או הבת שלו יתחתנו עם אחד מילדכם.
כי חייבים וצרכים ליצור חברה שמאפשרת קיום של מגוון במרחב שלה.

וברמה האישית, מרחב שבו הבן שלי ירגיש שהוא חלק בלתי נפרד, שבו יש מקום להיסטוריה שלו ושל בני קהילתו כפי שצריך באמת לספר אותה (ולא כפי שהיא מסופרת כיום), מרחב שבו הוא יכול לראות אנשים הדומים לו במגוון מקומות מצוינים וטובים, מרחב שבו הבן שלי ירגיש מספיק בנוח עם מי שהוא ומה שהוא.

מרחב שבו הוא ירגיש בטוח.

#אגודת_יהודי_אתיופיה_משנים_מדיניות_משנים_מציאות!
מוזמנים להתעדכן אחר פעילותנו השוטפת באתר>> httpד://www.iaej.co.il/new/
עמוד פייסבוק חדש בשפה האנגלית: Association of Ethiopian Jews – AEJ
לקבוצה שלנו: אגודת יהודי אתיופיה‏ שיח רב תרבותי