בשנת 2000, היו 747 סטודנטים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2016, הנתון עמד על 2966 סטודנטים יוצאי אתיופיה. אך עדיין, יוצאי אתיופיה מהווים כ-3.3% מהיהודים בגילאי 20-29, ורק 1.2% מהסטודנטים. מחקר של מכון ברוקדייל מציף בפנינו את הממצאים הבאים:

חסמים העומדים בפני סטודנטים ממוצא אתיופי:

• אחוז נמוך של זכאים לתעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות.
• ציון ממוצע נמוך יחסית בפסיכומטרי (ממוצע 448 לעומת 576 בקרב נבחנים יהודים בשנת 2015/16)
• אחוז נשירה גבוהה מהמל"ג. (12% לעומת 8% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית).

תכניות הקיימות היום במטרה לתת מענה לחסמים:

• תכניות במכינות קדם-אקדמיות המאפשרת לשפר בגרויות ומעניקות חלופה למבחן הפסיכומטרי.
• תכניות מטעם מוסדות הלימוד.
• מימון שכר לימוד ומתן מלגת קיום חודשית.

מטרות המל"ג בעקבות החלטות ה"דרך החדשה", והמאבק של אגודת יהודי אתיופי להעביר את הטיפול בסטודנטים ישראלים ממוצא אתיופי ממנהל הסטודנטים במשרד העלייה והקליטה למל"ג, כפי שנעשה עם כלל הסטודנטים:

• להסדיר את המענים הניתנים לאוכלוסייה זו ולרכזם בידי המל"ג.
• להגדיל את כמות הסטודנטים המתקבלים לתואר ראשון.
• להדגיש מצוינות במדעים.
• ליצור קבוצת מופת של מצטיינים באקדמיה.
• ביטול תכניות מבדלות.
• תגבור תכניות הכוון.
• לספק מעטפת לתלמידי מכינה וסטודנטים לתואר ראשון עבור שיעורי עזר, תגבורים, הכנה למבחני קבלה, מימון מגורי מעונות וכו', אשר ניתנו בעבר ע"י עמותות ו/או מוסדות עד עכשיו.

שיטת המחקר

• נעשו 10 ראיונות עם סטודנטים/ות המשקפות את נקודות המבט הסובייקטיביות שלהם/ן, ו-3 ראיונות עם מנהלות תכניות.
• פנו למגוון סטודנטים, אבל אלו שבסוף התראיינו היו סטודנטים המצליחים בלימודיהם.

ממצאי המחקר – איך נתפסת "השתלבות מוצלחת"

• חל שינוי בתפיסת מושג ה-"הצלחה". לפני תחילת הלימודים, הצלחה נתפסת כ-"הישגים אקדמיים" – התפיסה שאומרת כי אם הסטודנט ישקיע הוא יצליח. אחרי תחילת הלימודים, חל שינוי בתפיסה. הצלחה נבחנת גם באינטראקציה עם הסביבה – האינטראקציה החברתית, הכלכלית, הרגשת השייכות, וכו'. ההיבט החברתי חיוני להצלחה בהשתלבות הסטודנטים בלימודים. יש משמעות לקבלת אותו יחס משאר הסטודנטים, לצד קולות של לקיחת אחריות וייצוג בני העדה.
• חלק מהמרואיינים טענו כי יש משמעות רבה בצבע העור, ומדובר בנושא רגיש. חלק טענו שהנושא היה משמעותי בכניסה לאקדמיה.
• מנהלות התכניות הוסיפו כי השתלבות מוצלחת קשורה גם לקשרים שיסייעו לאחר הלימודים להיכנס לשוק העבודה, ועל "תחושת שייכות".

ממצא של המחקר – גורמים המסיעים להשתלבות מוצלחת

• בני משפחה ובפרט הורים המשמשים מודל לחיקוי / גורם המעה ומקור תמיכה. מרבית הסטודנטים נחשפו בביתם (אחים/בני דודים) להשכלה גבוהה, וקיבלו כלים אשר פתחו הון אישי מההורים אשר לא למדו בעצמם – והבנה של אקדמיה ככלי למוביליות חברתית.
• תמיכה פורמלית מגופים אמונים על קידום יוצאי אתיופיה ותמיכה בלתי פורמלית מחברים. התמיכה מהחברים הייתה משמעותית ביותר, והייתה משמעות להרגשת קבוצת מיעוט. תמיכה מהמוסד האקדמי – יועצים אקדמיים/אחראית עולים – חשוב שיש כתובת מוצלחת לפנייה. כשהגורם אינו סימפטי, אולה תחושת חוסר העונים. צויינה גם התמיכה הכלכלית ממנהל הסטודנטים, משרד הביטחון, ותכניות לקידום יוצאי אתיופיה המעניקות מלגות לסבסוד מורים ומעונות. צוינו גם שיעורי עזר, חונכים, שעות קבלה של מרצים ומתרגלים, מכינות גדם-אקדמיות ותכניות לקידום יוצאי אתיופיה – חלקן ניתנות גם ע"י מנהל הסטודנטים.
• סטודנטים ציינו את גורמי ההנעה הפנימיים שלהם – השקעה, התמדה, שימוש בכלים הקיימים – ושכבר בתיכון היו מצטיינים.  צוינה גם עבודה מקדימה, של החלטה נכונה וחיפוש משכיל אחר מוסד הלימודים שהכי יתאים.

ממצאי המחקר – גורמים המקשים על השתלבות מוצלחת

• המחקר מעלה כי נתוני הפתיחה והדרישה בפסיכומטרי מהווים חסם משמעותי. הציון הממוצע נמוך בהרבה מהממוצע של כלל הנבחנים היהודים. לצד זאת, רבים נמנעים מלהיבחן מתוך חשש לבחינה, ובעקבות זאת מחליטים ללמוד במכללות על חשבון המקצוע שרצו או מכיוון והדרישות במכללות נמוכות.
• ישנו אחוז נמוך של זכאים לבגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות, הנובע מטענה שהתיכונים אינם מכוונים את התלמידים למגמות לימוד שיכולות לסייע בחיים בעתיד.
• צוינו קשיים כלכליים למרות התמיכה המוענקת – הסטודנטים ציינו שהם מצליחים להסתדר מהמימון הקיים, חסכונות ועבודות, אך מצב העוני במשפחה מהווה חסם מכיוון וחלק מהסטודנטים צריכים לסייע בפרנסת המשפחה, מעבר להוצאות הלימוד שלהם. בעקבות כך, סטודנטים ממוצא אתיופי רבים דוחים את תחילת הלימודים עד גיל מאוחר יחסית.
• עלה הצורך בהכוונה על התנהלות כלכלית – וקבלת מידע מוקדם אודות ההוצאות הכרוכות בלימודים אקדמיים. מכך עלה גם כי רבים בוחרים במוסד לימוד קרוב לבית בשביל למנוע הוצאות שכ"ד.
• קשיים לימודיים – בנוסף לקשיים העולים בקרב כלל הסטודנטים, בקרב סטודנטים ממוצא אתיופי עולים קשיים על היעדר מקומות ללמידה, היעדר חשיפה לשפה אקדמית אשר אינה מוכרת מהבית, מסגרות חינוך וצבא שונות מחבריהם, קשיים באנגלית, הבנת הנקרא וכתיבה, ופער בין התפיסה.
• עולה כי ישנו חוסר במידע היכול לאפשר בחירה נכונה של תחום לימודים – נושא המשפיע על נשירה, לצד חוסר ב מידע לגבי תארים מתקדמים, במיוחד בקרב סטודנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה.
• עלו טענות כלפי מערך המתגברים (מחסור במתגברים, חוסר מקצועיות, חוסר זמינות, ומתגברים אשר מצטיינים בלימודים אך אינם בעלי יכולות הוראה).
• עולות קולות של חוסר נגישות וידע על התמיכה הקיימת בקרב מנהל הסטודנטים.
• עולה קושי של הפסקת לווי לאחר השנה הראשונה ללימודים, בקרב אלו שלמדו במכינות והשתתפו בתכניות לקידום יוצאי אתיופיה.

המלצות של ברוקדייל להמשך, אשר יכולות להיות רלוונטיות לקבוצות אוכלוסייה נוספות

• חיזור והרחבה של מכינות קדם-אקדמיות ותכניות לקידום יוצאי אתיופיה הפועלות בתוכן – מכינות יכולות להעניק חלופה לפסיכומטרי, חיזוק ידע, מיומנויות והיכרות עם המסגרת האקדמית.

התכניות לקידום יוצאי אתיופיה הפועלות במכינות, נותנות מעטפת נוספות עם ליווי אישי של הסטודנטים, לצד פיקוח רב על שעות הלימוד והגשת המטלות, ליד מתן מידע על האפשרויות הקיימות. הדו"ח גם מציין את הבעייתיות בפיקוח רב על אנשים עצמאיים ובוגרים.

• מפגשי התמצאות שיספקו מידע חיוני בנושאים רלוונטיים – במקרים רבים קיים חוסר ידע בנושא זכויות וחובות של סטודנטים, וידע לגבי הגופים הרלוונטיים לפניות שונות.

צוין גם חוסר מתן מידע לאורך כלל התואר, וחוסר בידע על מה שניתן לעשות עם התואר לאחר סיום הלימודים.

הועלו קולות על חשיבות בהרצאות של אנשים שהצליחו בדרכים שונות – והצורך לשילוב של יוצאי אתיופיה כמרצים אשר יהוו מודל לחיקוי.

• חיזוק מערך הלווי והתמיכה במשך לימודי התואר הראשון – עולה צורך לשפר את מערך התגבורים.

בזמן כתיבת הדו"ח, צוין כי מלגת הקיום עומדת על 600 ₪ לחודש אשר אינו מספק, במיוחד לסטודנטים אשר צריכים לממן מגורים מחוץ לבית. ההמלצות מציעות להרחיב את הסיוע, למשל באמצעות מענה פרוגרסיבי ודיפרנציאלי, ו/או לתת מלגת קיום גבוהה יותר בשנה הראשונה ולבחון את הצרכים אישיים של כל סטודנט.

בוועדה של המל"ג הוחלט להגדיר סכום שנתי קבוע לצרכים שונים (שיעורי עזר, מעונות, סיוע נפשי, אבחונים, וכו') ולהעניק לסטודנט את היכולת להחליט במה הוא מעוניין להשקיע.

• חיזוק תחושת שייכות – עולה צורך לציין את הימים המיוחדים עבור יוצאי אתיופיה – חג הסגד, יום הזיכרון לנספים – לצד פעולות חברתיות גם במהלך התואר, כפי שנהוג במכינות.

עולה צורך למתן פתרונות לחסמים הבירוקרטיים הקיימים בזכאות למלגה, כגון הגבלת הגיל ומשך הלימודים לתואר. כיום המלגות של מנהל הסטודנטים מוגבלות עד גיל 28, ומענקי הצבא ניתנים עד 5 שנים ממועד השחרור, אך גיל תחילת הלימודים הממוצע בקרב יוצאי אתיופיה גבוהה יותר, במיוחד בקרב גברים צעירים. כמו כן, סטודנטים ממוצא אתיופי רבים חורגים מזמן התואר הקבוע בשל הקשיים אשר פורטו, והגדרת הזמן המוגדר מקשה על הקריטריונים של המלגות.

לקריאת למחקר המלא של מכון ברוקדייל – לחצו כאן