לילך גביש
משרד הקליטה מפעיל כ- 20 מוקדי קליטה בשכונות בהן יש ריכוז אוכלוסייה גבוה של בני הקהילה. האם המוקדים הם תמרור אזהרה: 'יוצאי אתיופיה מחוץ לחברה'?
"לא באנו להחליף את הרשות המקומית", אומר אסמרה אקלה, מנהל מוקד הקליטה בפתח תקווה, "אנחנו בונים תוכניות על פי הצרכים של אוכלוסיית יוצאי אתיופיה, בלי קשר לשנת העלייה. אמנם יש לשכת תעסוקה בעיר, אבל לנו יש רכזת שמלווה את העולים, מאתרת מעסיקים, עושה השמות, ובודקת אם העובד התאקלם. בקיץ יש לנו פרויקט תעסוקה שמיועד בעיקר לנוער שחוזר מהפנימיות לישוב ולא מוצא את עצמו. הרבה פניות חוזרות על עצמן, בעיקר בקשות למילוי טפסים לביטוח הלאומי ולמשרד הפנים". בעזרת המוקד נפתרים גם סכסוכי שכנים, שלדברי אקלה: "אם המשטרה הייתה מתערבת בהם, היה קורה אסון".
דברי אקלה מאירים במקצת מהי פעילות מוקדי הקליטה ברחבי הארץ. מסיור בחמישה מוקדים, ניתן ללמוד כי אלו הם מרכזי שירות המסייעים לפונים בכל תחומי החיים, לא בהכרח באופן מקצועי. מתוך כך עולה שאלה מרכזית: האם המוקדים מסייעים לפונים להפוך לעצמאים או מקבעים אותם כנזקקים הנסמכים על שולחנם של אחרים?
שילוב או בידול?
אין ספק כי מוקדי הקליטה, שלמעט מקרים בודדים מיועדים אך ורק לבני הקהילה האתיופית, מקלים על חיי היום יום של התושבים. לצד זאת עולים ספקות לגבי יכולת המוקדים לסייע ממש במתן פתרונות לבעיות הקהילה, ובעתיד להוביל לשילוב הקהילה בחברה. עניין זה נקשר בשאלה: עד מתי יופעלו המוקדים והאם תמיד בחסות משרד הקליטה?
כ- 20 מוקדי קליטה מופעלים בערים בהן יש ריכוזי אוכלוסייה גדולים של בני הקהילה. במוקד פועלים מנהל, האמון על בניית תוכניות בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית ולצדו, רכז תעסוקה ולרוב גם רכז נוער. במוקדים מתקיימים קורסים להכשרות מקצועיות, דוגמת הוצאת רשיון נהיגה לרכב ציבורי, קוסמטיקה, מזכירות רפואית ועוד. קורסי העשרה לרכישת כישורי חיים למבוגרים, סיוע במציאת מקומות עבודה ופעילויות לילדים ונוער. בני הקהילה פונים אל המוקד בכל נושא ובעיה בה הם נתקלים. והבעיות מגוונות. פעמים רבות הן חוזרות על עצמן ומצביעות על היעדר התמצאות של הפונים בשירותים בסיסיים, זאת בגלל מחסום השפה ופערים תרבותיים.
עובדים סוציאליים בלי אסמכתא
"עד לפני שנתיים המצב היה עגום, בני הקהילה לא ידעו למי לפנות", מספרת אשרת אטינגר, רכזת הנוער במוקד שבבאר יעקב, "אם יש בעיה ישר רצים למוקד, יש לאן לפנות. הם מרגישים שכאן זה הבית, סומכים עלינו הרבה יותר מכל אדם אחר, כל נייר בתיבת הדואר הם באים לפה להבין מה המשמעות. יש המון בעיות של ביטוח לאומי, גירושים ומריבות, נושא גיור שלא הסתיים, בעיות שמחייבות מענה ממוקד". וכך הרכזים מעניקים שירותי תעסוקה, עזרה סוציאלית, מתנ"ס, מנהל האוכלוסין ועוד, פועלים תחת קורת גג אחת, כשבני הקהילה נותרים חסרי כלים להתמודדות עצמאית עם המוסדות העירוניים והממשלתיים.
"אנחנו משמשים אוזן קשבת, כמו עובדים סוציאליים, רק בלי אסמכתא", מספרת אילנה אברה, רכזת בנושאי משפחה במוקד אזורים בנתניה, "אנחנו מקבלים קהל בנושאים שונים: קשיים במשפחה, עיכוב בתשלום קצבאות, איחוד משפחות, רכישת דירה ומשכנתאות, מילוי טפסים לביטוח לאומי".
אתיופיה הקטנה
במציאות הקיימת, אין ספק שהמוקדים הם תולדה של צורך זועק מהשטח, תוצר של העדר מענים שמחובת הממשלה והרשויות העירוניות להעניק. מצב אשר יוצר מציאות של גטאות. מוקד הקליטה שבעפולה עילית מעניק שירות לאוכלוסייה ותיקה, חלקה מתגורר בארץ 16 שנה ויותר. "החיים באזור הזה הם כמו באתיופיה הקטנה", מספרת אושרת אדגך, רכזת התעסוקה של המוקד, "הקהילה חיה יחד ואין ממי ללמוד ולשאוף להתקדם. אתן דוגמה מניסיוני האישי. אני גרה באזור שיש בו ארבע משפחות יוצאות אתיופיה. אני לומדת בשעות הערב והולכת לחוגים וגם בעלי שינה את אופיו. סדר העדיפויות כאן לקוי. לפעמים אנשים לוקחים הלוואה בשביל ללכת לאירוע של חבר, אפילו שאין להם מה לתת לילדים ואז שבעה שמונה ילדים נופלים בין הכיסאות. יש אנשים שחיים בארץ עשרים וארבע שנה והשינוי הוא מועט".
אחד השירותים שניתנים במוקד בהיקף רחב, הוא קריאת מכתבים בעברית. לדברי העובדים במוקדים השונים, הגוף המוביל בצורך בקריאת מכתביו הוא המוסד לביטוח לאומי. אליזבת לגסה, מנהלת מוקד קליטה בשכונת חטיבת כרמלי שבחיפה, מטפלת בכ-450 משפחות המתגוררות בשכונה. היא מספרת כי עם כניסתה למוקד ביקשה מהעולים להביא כל מכתב שמגיע מהמוסד, על מנת למנוע הפסקת או עיכוב קצבה, פעולה שנגרמת לא אחת בבואם של הפונים במגע עם המוסד. "הם לא פונים מכיוון שהם לא יודעים עברית", אומרת לגסה. ניכר כי עצם החיים בצוותא בתוספת עזרה מהמוקד האזורי, מונעים את השימוש בשפה.
99% מהתלמידים בני הקהילה
ניכר כי הצורך במוקדי הקליטה מתחיל מכך שתהליכי הגיור ולימוד העברית אינם מושלמים במרכזי הקליטה, למרות שאלו ההכשרות היחידות שמוקנות לעולים במרכזים, בהם הם שוהים בין שנה וחצי לשנתיים. פעמים רבות העולים נדרשים להשלים את הגיור בישובי הקבע, בעיה שמובילה ליצירת ריכוזים גבוהים של תלמידים בני הקהילה בבתי הספר.
בבאר יעקב המוקד ממוקם בשכונה בה 96% מכלל התושבים הם בני הקהילה. בבית הספר רשב"י, יסודי-ממלכתי-דתי הממוקם בשכונה, 99% מהתלמידים הם יוצאי אתיופיה. תופעה זו חוזרת על עצמה בישובים שונים. "בית הספר חלש מאוד", אומרת אשרת אטינגר, רכזת הנוער במוקד, "התלמידים מתקשים לקרוא ומסתובבים בחוץ בלי משמעת. בבית הספר הילדים הולכים עם כיפות, אבל בחוץ הם חילוניים לכל דבר, כי הוריהם מפחדים שלא יתנו להם להשלים את תהליך הגיור". בנוסף, עובדי המוקד מסייעים לעולים בפניות למשרד הפנים ורשויות הדת. "אנחנו כל הזמן מתקשרים לרבנות בערים שבהן העולים שהו במרכזי הקליטה", מספר ברוך בוגלה רכז הקהילה של באר יעקב, "יש המון בעיות עם הנושא הזה".
בחסות המוקד נרקמות גם התארגנויות קהילתיות, אשר מעצימות מנהיגים חברתיים ויוצרות שותפויות בתוך הקהילה. אחת היוזמות שקידם בוגלה, היא הקמת סיירת הורים שכתוצאה מפעילותה פחתו באופן ניכר האלימות והוונדליזם בשכונה.
התערבות הרסנית
אסמרה אקלה, מנהל המוקד בפתח תקווה, מספר כי התושבים שותפים בקבלת ההחלטות. לדבריו, מעורבות המוקד בחייהם מסייעת רבות במניעת התערבות הרסנית של רשויות הרווחה ורשויות אכיפת החוק, שאין בין שורותיהם עובדים יוצאי אתיופיה, המכירים את עולמם התרבותי של הפונים. "יש לנו מגשרת בחצי משרה שמלווה את הפונים למשרדים השונים", מעיד אקלה.
גם במוקדים נוספים מתקיימת פעילות של גישור. במוקד בחיפה למשל, פועל רכז בריאות שמלווה את העולים לקבלת שירותים במרכזים הרפואיים. אך מי שמגדיל לעשות הם רכזי התעסוקה שהצלחתם נמדדת בהשמות עובדים. פעמים רבות הם מלווים את מבקשי העבודה לפגישה ראשונית עם המעסיק במקום העבודה, תוך שהם נאלצים להסיע את העובד ברכבם הפרטי, מחשש שהעובד לא יעשה זאת בעצמו. כמו כן, רבים מהרכזים מעידים בעצמם כי יום או יומיים לאחר ההשמה, יש עובדים שאינם מגיעים יותר למקום העבודה, ולדברי הרכזים הדבר פוגע בקשרי הרכזים עם המעסיקים.
לתקן עוול ישן
"בשנת 2000 הוחלט שמשרד הקליטה ימפה את הישובים והשכונות עתירי העולים", אומר דוד יאסו, הממונה על קליטת יוצאי אתיופיה במשרד הקליטה, "בין השנים 2001-2 הקמנו עשרה מוקדים שמנוהלים על ידי משכילים בני העדה, היום פועלים כ- 20 מוקדים בישובים שונים. באנו לסייע לרשויות המקומיות ולא להחליף אותן, כי העולים לא שייכים למשרד הקליטה, הם תושבי הישובים". לדבריו, הצלחתו של מוקד קליטה תלויה בארבעה גורמים: תקציב ממשרד הקליטה, שותפות של המועצה המקומית, רצון של העולים להשתלב ומנהל מוקד טוב.
"המוקדים הם מקור לאינפורמציה הכי אמיתית ביחס למה שקורה עם הקהילה בישוב", אומר יאסו, "הקהילה עטופה בכסף. יש עשרות ארגונים שבאים לסייע לקליטת הקהילה ובכל זאת אין השתלבות, משהו לא הגיוני ביחס בין ההשקעה לתוצאה". יאסו מביא כדוגמה את שכונת קריית משה ברחובות: "בשכונה היו מעל ל-50 ארגונים שונים שדיווחו על 200 ילדים יוצאי אתיופיה, כשבפועל היו ביישוב מעל ל-1000 ילדים מהקהילה. מה שהסתבר הוא שאותם 200 ילדים הלכו לשניים-שלושה חוגים כל אחד".
יאסו מספר שמפאת חוסר תקציב, פעילות המוקדים נמדדה במוקד אחד בלבד והוכחה כהצלחה. "מצדי אפשר לסגור את מוקדי הקליטה מחר בבוקר", מתריס יאסו, "אבל המציאות אחרת. לא קולטים את בני הקהילה במוסדות השונים. אם הראייה המערכתית הייתה מתחילה לפני 30 שנה, היום לא היינו צרכים את המוקדים, אבל כדי לתקן עוול ישן, לוקח זמן.
מלכוד הקליטה
"המשרד היחיד שיש בו עובדים קבועים בני הקהילה הוא משרד הקליטה. מה בנוגע למשרדי העבודה, החינוך, הבריאות והאוצר?", שואל יאסו ואומר: "לי אין אפשרות להילחם במשרדים ממשלתיים ואני מסתכל על האינטרס של הקהילה שלי. עובדי המוקדים מתנסים במשרות ניהוליות. במוקד יש מקום להחליט החלטות, לכתוב תקציבים ולפתח ראיה מערכתית, דבר שלא מתאפשר במקומות אחרים. יש שני מנהלי מוקדים שהפכו לעובדי עירייה מן המניין. לפני כן הם לא יכלו להתקרב לשם", ומסכם: "אני אשמח כשיבוא היום שיגידו 'אנחנו כבר חלק מהחברה הישראלית ותודה רבה, אפשר לסגור'".
אברהם נגוסה, יו"ר נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה, מביע התנגדות לקיום מוקדי הקליטה במתכונתם הנוכחית. "אני קורא למוקדים 'מלכוד הקליטה'", אומר נגוסה, "הם אינם נותנים מענה לצורכי הקהילה ובגלל פעילותם הקהילה לא מקבלת מענה ממערכות הרווחה, הבריאות והחינוך. שם אומרים לעולים 'תלכו למוקד קליטה' ובמוקדי הקליטה אין כוח אדם מתאים או התקציב הדרוש לצורכי הקהילה, והעולים מופנים בחזרה למשרדי הממשלה. יש ייאוש מצד הקהילה.
"הרעיון היה בסדר, אבל המעשה לא מספיק", טוען נגוסה, "אין תקציב ואין אנשים שהוכשרו לפעילות שאמורים לספק המוקדים. זה המלכוד. כעיקרון, זה טוב שלעולים יש משרד קרוב לבית, אבל חשוב שיעבדו בו דוברי אמהרית מקצועיים ולא משנה מה צבע העור שלהם. אפשרות אחרת היא שיבטלו את המוקדים ואז המערכות הממשלתיות יטפלו בפונים, כמו שהן מטפלות בעולים אחרים. אם המטרה היא לתת עבודה ליוצאי אתיופיה אהלן וסהלן, אבל אם רוצים לתת שירות לקהילה, שיהיה כוח אדם מתאים. לאט לאט זה מסתמן כמכשול בקליטה".
דני אדמסו, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, נחרץ יותר בדעתו ביחס למוקדי הקליטה: "משרד הקליטה מצא בעיה נקודתית, הקים פרוייקט וממשיך את הבעיה. מדד ההצלחה על תוכנית בהיקף כזה, אינו יכול להסתמך על בדיקת תוצאות הפעילות במקום אחד בלבד. יש להעביר את המשרות והתקציבים לתוך הרשויות המקומיות ולמוסדות הממשלה המתאימים ולבטל את מוקדי הקליטה".
קבצים מצורפים
