מערכת האתר

הסרט "מונית לגונדר" מספר את סיפור נסיעתם של קבוצת צעירים ישראלים לאתיופיה בשנת 2003. במהלך הנסיעה, עוברים הצעירים חוויות עמוקות המשפיעות על זהותם היהודית והישראלית. גיבור הסרט הוא אורי איילון אשר מוביל את המסע לאתיופיה ומקשר בין סיפורי חבריו לקבוצה, למסע. אורי הוא צעיר ממוצא אתיופי, כריזמטי, רהוט ורגיש, אשר הגיע לארץ כילד בגיל ארבע. מאז עלייתו ארצה התעקש אורי לראות את עצמו כילד ישראלי לכל דבר. רחל המשוררת היא עבורו מושא להערצה ושירות בגולני היא משאת חייו.

זהו סרט תיעודי מרגש, שעוקב אחרי קבוצת נוער ישראלי המורכבת ברובה מיוצאי אתיופיה שיוצאת למסע שורשים משמעותי בהמשך דרכם, כשהחלק השני של הקבוצה הם עולים מרוסיה. הסרט עוקב במשך כחמש שנים אחרי הקבוצה ותוצאות המסע ניכרות בהם עד עצם היום הזה. הנוף הציורי של מחוז גונדר מגלה לנערים את עברם המשמעותי וכתוצאה מכך, כל נער עובר מהפך אישי במהלך הסרט. המסע לאתיופיה הוא השיא של שנה מלאת תהפוכות במכינה למנהיגות ולמציינות "ימין אורד", שבחצור הגלילית. בסוף המסע חניכי המכינה הופכים מחברים לאחים. במהלך הסרט הנערים, משתי הקבוצות, חווים שמחה ואכזבה וחולקים בחוויות וערכים משותפים. עבור אורי, ינסאו ויורי החיים מאז המסע לעולם לא יחזרו לקדמותם.

הסרט מספר את סיפורו של אורי, צעיר ישראלי ממוצא אתיופי, המשתתף בנסיעה לאתיופיה יחד עם חבריו למחזור ג' של המכינה הקדם צבאית "ימין אורד", המורכבת מיוצאי אתיופיה ויוצאי חבר העמים. כל חברי המכינה הם בוגרי פנימיות תיכוניות הבאים מרקעים משפחתיים וכלכליים קשים. הנסיעה לאתיופיה וההתמודדות עם מוצאו, מביאים את אורי לתובנות אישיות בעלות השלכות ארוכות טווח. שם, בהרי גונדר, שבצפון אתיופיה, על אדמת מולדתו, הוא מגלה את עצמו, את עברו ואת זהותו. שם הוא מקבל החלטה לחזור לשמו המקורי. עם גיוסו לגולני הוא מחליף חזרה את שמו הישראלי לשמו המקורי- גשאו, ונושא אותו בביטחון ובגאווה.

אלי טל-אל, הבמאי, נסע לאתיופיה עם הקבוצה והנציח את המסע. בסרט נראה את הצעירים עוברים תהליכים לעיני המצלמה – תחושות של בכי, שמחה, תסכול, התפעלות והשלמה. לדבריו, הוא הגיע אל הסיפור במקרה, מתוך היכרות עם אחד המדריכים של המכינה הקדם צבאית ימין אורד, שבחצור הגלילית, אך התחבר לסיפור מזווית אישית.

"סיפור חייהם של החניכים שבאו ממוסדות נוער עם מצוקה משפחתית, הוא סיפור חייהם של רוב ילדי העולים מהקמת המדינה ועד היום", מספר טל-אל, "מטבע הדברים, ילדים עולים החלו את חייהם החדשים כאן ב"רגל שמאל", כמוני. הם הצטרכו להתמודד עם זהות חדשה, שפה ותרבות שונות, ולשאול את עצמם – 'מי אני?', 'מה מצפים ממני, אם בכלל', ו'לאן אני ממשיך מכאן?', 'איזה עתיד מחכה לי? ו'עד מתי אהיה זר בארץ הזו?'".

"המניע שלי ליצירת הסרט "מונית לגונדר" עוסק בשאלות זהות ושורשיות נובע מסיפורי האישי", משתף טל-אל, "נולדתי ב-1952 במעברת עולים תלפיות שבירושלים להורים יוצאי עיראק שזה עתה עלו לארץ. התייתמתי בגיל שישה חודשים והועברתי לבית יתומים ויצ"ו בית הכרם בירושלים. שם גידלה אותי המטפלת "גוסטה" ממוצא אירופאי".

"בגיל 4 נמסרתי למשפחה אומנת משפחת כהן, ממוצא מזרחי. גדלתי בשכונת קריית משה האשכנזית. מאז ומעולם ריתקו אותי סיפורים אישיים הסובבים סביב הילדות וההתבגרות של המספר שסיפר אותם, וההשלכות שנבעו מהתהליכים שחווה בילדותו".

"הבלבול שנוצר בתוכי העסיק אותי לאורך כל חיי והתוצאה באה לידי ביטוי בסרט: "רקמה אנושית: המסע לסצ'ל", סרט שהוקרן בערוצים 3 ו-4 מספר פעמים שזכה בפרס רמי זהב בפסטיבל וורלדפסט יוסטון, 2003. סרט זה מזמין את הצופה להצטרף למספר, ניצול שואה, אשר חוזר לעיירתו ברומניה על בני משפחתו ושם מתמודד עם עברו. הסרט מעלה שאלות קיומיות רבות בפני דור ההמשך".

בנוסף לאורי, בסרט משתתפות דמויות נוספות: יוסי, המשתוקק לחזור למחוזות ילדותו, מציג בפנינו את הטוקול (מבנה הקש) בו חייתה משפחתו ללא חשמל ומים זורמים וללא פרטיות, וכן את בית הכנסת בו מילא אביו תפקיד קייס (כהן דת). יוסי, אשר התרחק ממסורת אביו, מבין במהלך המסע שבזכות המסורת שפר עליו גורלו והוא זוכה לחיות חיים "רגילים" בארץ מודרנית.

יורי, בחור קשוח ומחוספס ממוצא רוסי, מתפעל מגילוי ספרי קודש בעברית בבית הכנסת אי שם בהרי גונדר, הוכחה לנוכחות יהודית עתיקת יומין. יאניסאו, בחור שקט, מגלה למדריכה שאימו, אותה ראה לאחרונה לפני ארבע-עשרה שנה, חיה עדיין באתיופיה, והקבוצה יוצאת לחפש אחריה. חיפוש המסתיים במפגש מרגש במיוחד.

"במהלך השנה למדו החניכים כי העבר שלהם הוא המקום שממנו הם חייבים לשאוב השראה וכוח לעתיד", אומר טל-אל, "במכינה הוחלט להפגיש אותם עם עברם ההולך אט אט ומיטשטש דרך מסע שורשים ראשון מסוגו, חזרה לנופי ילדותם באתיופיה. בסרט, אנו ניווכח איזה מאמץ אדיר היה נדרש על מנת להגשים את חלום הנסיעה, ואיזה מחיר שולם כדי להתקבל לחברה הישראלית. בטקס הסיום של קורס הקצינים, נעריך את המאמץ שנדרש מהם כדי להיות קצינים, ואיזו הרגשה זו לפקד על 40 טירונים. גיבורינו נהפכים מצופים בטריבונה לשחקנים פעילים, לחלוצים מרכזיים במרכז המשחק. זה השינוי שעובר על חניכי מחזור ג'" .

סיפורו של מחזור ג' מהמכינה הקדם צבאית "ימין אורד" בחצור הגלילית הוא סיפור של קבוצת נערים אשר בנסיבות אחרות, בדומה לאחיהם ולשכניהם, היו מועדים לחיים בשולי החברה הישראלית. באמצעות המסע אותו הם עורכים, הם חווים מסע אישי למחוזות רוחניים, נפשיים ורגשיים. התובנות אליהן מגיעים חברי הקבוצה, אתיופים ורוסים כאחד, מהוות מקור כוח לצעירים במהלך שירותם הצבאי, לחיזוק ביטחונם העצמי, להרגשת שייכות למדינת ישראל ולגיבוש זהותם הישראלית.

"לאותם עולים חדשים צעירים, המסר חייב להיות שכאן, בישראל, כל אחד יכול להגשים את חלומותיו כמו החברים בסרט", אומר טל-אל, "מונית לגונדר" הוא סרט העצמה דוקומנטארי, המראה תהליך של השתנות – מילד תלוש עם דמוי עצמי ירוד, למנהיג היודע מה הוא רוצה מעצמו ומסביבתו. החברה הישראלית כולה עדין בשלבי התהוות, הודות לגלי העלייה השונים ולתמורות שעוברות עליה. החברה כולה מורכבת מעולים מזמנים שונים וממוצאים שונים – וכל אחד נדרש למצוא את מקומו. סיפור צעירי הסרט "מונית לגונדר" נותן הזדמנות לכל אחד מאתנו מלבחון את זהותו והשתייכותו, לארץ, לחברה ולעצמו", אומר טל-אל ומסכם: "אני, כבמאי וצלם, עברתי חוויה מרגשת ביותר בנסיעה לאתיופיה עם הצעירים האלו וממשיך לחווות איתם את הצלחותיהם ואת תסכוליהם, אני שואף להעביר זאת לצופים בסרט".

"מונית לגונדר" הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים היהודי בסינמטק ירושלים. הסרט נעשה בתמיכת ערוץ 1 וקרן אבי חי, והופק על ידי הפקות טל-אל. במאי/צלם: אלי טל-אל, מפיקה: אילה מטלוב טל-אל, עורך: אביגדור וייל.

הסרט "מונית לגונדר" (באנגלית: "The Name my Mother Gave Me") ישודר ביום ראשון, ה- 22/2/09, בערוץ 1, לאחר מהדורת החדשות.