מאתיופיה לישראל: מקומו של ההורה בחינוך ילדיו

אבי טרקיי

צילומים: אבי מספין

כאשר התחלתי את לימודיי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה, הייתי צריך לממן את קיומי כסטודנט ולכן שימשתי כחונך מטעם פר"ח, עמותת אחים בוגרים, ובתוכנית מנהיגות סטודנטים יוצאי אתיופיה. אט אט נחשפתי לשיטת החינוך של הורים ובמידת הבנתם, מודעותם ומעורבותם במערכת החינוכית הממסדית שילדם מתחנך בהם.

השוני התרבותי

להורים מאוד קשה לשנות את תפיסתם בנוגע לחינוך ילדיהם, משום שהיא שונה מאוד מצורת החינוך שהייתה נהוגה באתיופיה. באתיופיה שלחו ההורים את ילדיהם לבית הספר (לא כולם למדו בביה"ס), בלי שבית הספר יזמן אותם בתדירות גבוהה ויעדכן אותם עד כמה הילד מתקשה ושאם לא יישלח לאבחון במהרה, הבעיה תיגרר ותגדל עם השנים. הורים רבים תוהים: מה זה אבחון בכלל? ועוד פסיכולוגי או דידקטי. כאשר הורה שומע שאיש מקצוע כמו פסיכולוג צריך לבדוק אם הילד שלו לוקה בקשיי לימוד, ההורה חושב שהילד שלו ילך ל"בית משוגעים" (לא פעם נתקלתי בחשיבה כזו של ההורים).

הדוגמא של הפנייה לאבחון, היא רק חלק קטן מהשוני התרבותי הקיים בקרב הורים יוצאי אתיופיה (לא כולם, אין כאן הכללה, חס וחלילה). רבים מההורים טרם הבינו שלא מספיק לשלוח את הילד עם סנדוויץ' לביה"ס ובזה מסתיים תפקידם. לדוגמא הטריוויאלית, של לשבת עם הילד אחרי ביה"ס ולעזור לו עם שיעורי הבית, גם אם לא מבינים עברית על בוריה, ישנה חשיבות גדולה לנוכחות של ההורה (ילדים מרגישים זאת). הורה לא צריך להיות גאון מתמטי או בלשן דוגמת אליעזר בן-יהודה כדי לקדם את ילדיו בלימודים.

הורה כשותף לעשייה

מניסיוני, ההורה צריך הדרכה וליווי, בקיצור כלים מודרניים התקפים למדינה מערבית כישראל. הוא צריך בתחילה מגשר חינוכי שיגשר בינו לבין מערכת החינוך הפורמאלית, הן בימי הורים ואירועים שמארגן בית הספר ותחושה שהוא שותף לעשייה, לתהליכים וקבלת החלטות, מה טוב לילדו ומה לא.

במקביל למגשר החינוכי הנמצא ברוב בתי הספר, יש צורך בהדרכות הוריות שמתקיימות במקומות רבים. הדרכה הורית תורמת רבות להבנתו של ההורה את פעילות בית הספר ושיטות החינוך. הורה שבא להדרכה שכזאת, מרוויח ידע רב איתו הוא יכול לחנך את ילדיו. ראיתי כבר הורים בעבודתי, שבאים לבית הספר, מתעניינים, שואלים, דורשים והכל לטובת קידום ילדיהם. זו שעתנו היפה.

גם בתי הספר צריכים הדרכה

בכל התהליך הזה בתי הספר אינם טלית שכולה תכלת. פעמים רבות המורים והמנהלים בבית הספר אינם עושים מספיק כדי לקרב את ההורים למערכת. הטעות הטראגית שבכניסת המגשרים לבתי הספר, היא בכך שמעורבותם מרחיקה עוד יותר את ההורים מבית הספר (ואני מדבר גם על התרחקות פיזית). התנערותו של בית הספר והפלת האחריות על כתפיו הצרים של המגשר, מגלגלת את האחריות על הילד למגשר המסכן שלפתע הופך ל"אבא" של הילד. אם נשכיל להיעזר במגשרים בתבונה רבה, ירוויח בית הספר ובטח גם ההורה.

לא רק ההורים צריכים הדרכה, אלא גם בתי הספר, אסביר מדוע. השוני התרבותי הרב מצריך את שני הצדדים להיערכות מחדש. כן, גם למערכת החינוך לא תזיק סדנא או שתיים ברגישות תרבותית והבנה את הקהילה כקהילה ייחודית, עם קודים תרבותיים ייחודיים.

הורים נגד המערכת

כאשר מנהל מזמן הורה לשיחה דחופה בעניין ילדו ולא מבין שצורת הדיבור בה הוא משתמש, אינה תואמת את תפיסותיו של ההורה, אזי בוודאי שהייתי שולח את אותו מנהל לסדנא דחופה ברגישות תרבותית. ואז מה הפלא שההורה לא בא לבית הספר, כאשר מזמנים אותו, כי נכווה קשות בעבר כשנלחם על כך שבנו לא יופנה לחינוך מיוחד? (אגב, במקרה הספציפי הזה, הוא הצליח וניצח, בצדק).

יחד עם זאת, נתקלתי רבות בהורים אשר נלחמים כנגד המערכת החינוכית ולא מוכנים לשמוע גם לא את המגשרים, לא כל שכן את צוות בית הספר. להבנתי ואם אינני טועה, חלק מהתנגדויות, מובנות בשל השוני התרבותי והתפיסה המערבית שהילד הוא במרכז, בעוד שבאתיופיה, האב היה מרכז המשפחה ועל פיו יישק דבר.

עוד סיבה לכך היא התחלופה הגדולה של עובדים קהילתיים בני הקהילה, העבודה הקשה והסיזיפית גורמת לעזיבה של עובדים קהילתיים בתדירות גדולה ומדאיגה. אז מה הפלא שההורה אומר לעצמו, 'רגע, כל פעם בא עובד חדש ומנסה ללמד אותי איך לחנך את בני. אז למה הוא לא נשאר לאורך זמן? כנראה הוא לא באמת בא לעזור לי'. להתנגדויות אלו יש פתרון והוא בגישור ולימוד מתמיד את ההורה לעקרונות החינוך הישראלי, השונה מהמקום שממנו באנו. פתרון נוסף הוא תחלופה נמוכה עד כמה שניתן של עובדים קהילתיים. מחקרים אקדמיים כבר הוכיחו שאדם הנמצא בסביבה במשך זמן רב, יוצר יחסי אמון טובים ואינטראקציה יציבה עם הסביבה.

טובת הילד

אולם, קיימות התנגדויות, שלא הצלחתי להסביר את שורש מקורן, עד שהבנתי דבר פשוט מאוד. חלק מההורים שאיתם ניסתי לעבוד, ידעו שעבודתי באה להיטיב עימם, אולם הם העדיפו להתנגד כי ככה הם רוצים. מה ניתן לעשות עם הורה, אשר לא מעוניין בעזרה המושטת לו? לא ניתן לכפות. להורה שכזה אני אומר: 'חנך את ילדך על פי מה שאתה מאמין, אבל דע שאני שם ואני אושיט לך את העזרה, ממנה תבין שכל מה שאני עושה זה לטובת הילד וקצת, רק קצת, תשתדל לעשות את הסוויץ' בראש למקום החדש שהגעת אליו' (אני יודע עד כמה השקעה וזמן לוקח למהגרים ללמוד את כללי המשחק החדשים).

השיוך האוטומטי הזה, שעובד קהילתי בן העדה מייצג את הממסד ולא אותם (רבים מההורים אמרו לי זאת), מקשה עלי ועל יכולת השיפוט שלי לעיתים, כאשר אני עובד בעבודה מסוג זו. זאת אחת הסיבות להתנגדות של ההורים בחלק מהנושאים הנידונים בבית הספר בנוגע לתלמיד זה או אחר.

ההורים רוצים בקידום ילדיהם ובהצלחתם, חד וחלק. בואו ניתן להם את הכלים הטובים ביותר, מבלי להגיע למצב של אפוטרופסות על ילדיהם. ננחה אותם עם מיטב המנחים האתיופים שיש לנו, נשכנע אקדמאים צעירים ורציניים להתגייס לנושא זה, אך גם נדע מתי לשחרר ולתת להורה את כבודו ואת דרך חינוכו שהוא רגיל אליו ובכך נקדם את ילדינו, כן ילדינו.

הכותב הוא רכז תחום חינוך בשותפות חיפה-בוסטון.

למצולמים אין קשר לכתבה.