שרה עלמו

צילומים: יחסי ציבור

"סדקים בבטון" הוא מחזה מאת צדוק צמח, אשר במרכזו מערכת היחסים המורכבת בין אב מסורתי ונוקשה ובנו המרדן והעיקש שחולם להיות מוסיקאי. בעוד הבן מתיישב על המיטה ומנגן, עולה לבמה דמות תמירה ונאה. זוהי זהבה, הילדה האתיופית שגרה בקרוואנים הסמוכים. זהבה מביטה בביישנות אל עבר הנער הפרוע שהיא מחבבת.

מי שמכיר את השחקנית שמגלמת את זהבה, אסתר רדא, לא יכול שלא לחייך לנוכח הפער הגדול בינה ובין הדמות שאותה היא מגלמת. כילדה, רדא הייתה רחוקה מאוד מהדימוי הסטריאוטיפי שנוצר לאתיופים – היא לא הייתה ביישנית, אלא ילדה שובבה ומלאת חיים. הדבר היחיד שכנראה משותף לשתיהן הוא קול הפעמונים והאהבה למוסיקה: כשזהבה מתחילה לשיר, הקהל מתלחש ומתפעל.

אסתר רדא, בת ה-23, נולדה בירושלים וגדלה בקרית ארבע. מגיל צעיר מאוד היא כבר הבינה שהייעוד שלה הוא השירה: בילדותה נהגה לאסוף את ילדי השכונה ולארגן תחרויות שירה. כבר בגיל 9 היא הספיקה להגיע לתחרות הכישרונות של הצעירים "כוכב נולד". לאחר מכן, עברה לנתניה ושירתה בלהקה צבאית. מיד לאחר מכן החלה לשחק במחזמר "הלהקה" שהועלה בתיאטרון הבימה, על השתתפותה בסרט זכתה בפרס תגלית השנה, שם גילמה את דמותה של מלי. בסרט המקורי של אבי נשר, את מלי מגלמת גלי עטרי ועבור אסתר, זוהי ההוכחה שעם כישרון ואמביציה אפשר להגיע רחוק ולהתגבר על דעות קדומות שייתכן שצבע עורה מעורר. "כשיש חיבור בין אנשים – לא יכולים להיווצר רגשות שליליים כמו גזענות", היא אומרת, "כשאני נבחנת לאודישנים, אני יודעת שמה שחשוב הוא מה שאני משדרת והאם נוצר קליק עם הבמאי. אם יש את הקליק ייקחו אותי לתפקיד ולא משנה באיזה צבע אהיה".

למרות שאהבתה האמיתית נתונה לשירה, היא כבר הוכיחה את עצמה גם במשחק. כעת היא משחקת בהצגה "סדקים בבטון", משתתפת בסרטו של שמואל ברו וגם מצטלמת לסדרה חדשה שתעלה בערוץ 6. "מדובר בתחום אותו גיליתי מאוחר יותר ממוסיקה. אני מאוד אוהבת לשחק. בייחוד על הבמה. יש הבדל גדול בין משחק על הבמה ובין משחק מול מצלמות הטלוויזיה. כשאני על הבמה והקהל מולי, ההתרגשות עצומה, גם שלי וגם של הקהל, הפידבק הוא מיידי".

לגבי לימודי משחק פורמאליים בתחום היא עונה שזה לא בוער לה: "כרגע לא, אולי בעתיד. אני לא חושבת על לימודי משחק משום שאני נהנית ללמוד תוך כדי עבודה. אני לומדת מהשחקנים הוותיקים יותר שמשחקים לצידי, מהבימאי ומכל מה שמסביב. מבחינתי זה הרבה יותר חוויתי ומעשיר מאשר ללכת ללמוד באופן פורמאלי, אבל אני לא שוללת את זה, יתכן שבעתיד ארצה ללמוד".

עד לא מזמן רדא הופיעה בהרכב שנקרא "אסתר נועם ודבורה" שהקליט והופיע עם חומרים מקוריים. לאחרונה ההרכב התפרק ואסתר חולמת להוציא דיסק. הדבר מלווה בלא מעט חששות, בין היתר בגלל הקושי לחשוף לכל את עולמה וכאבה האישי דרך השירים שהיא כותבת ומלחינה. למרות זאת היא בטוחה בעצמה :"אני מודעת לעצמי ולכישרונותיי, אף פעם לא ראיתי את התחום הזה כמשהו שאינו אפשרי עבורי. אם אחרים יכולים, אז למה לא אני?" אימה, לעומת זאת, כמו כל אם יהודייה, העדיפה שתבחר בתחום אחר, אך במהרה שינתה את דעתה. "אימי באה להצגה האחרונה שלי ויכולתי לראות שהיא שבעת נחת", אומרת רדא, "אחר כך היא גם אמרה לי שהיא מאוד גאה בי. זה מאוד ריגשו אותי". הרצון של אסתר לגרום נחת לאימה נובע גם מההערכה והאהבה שהיא חשה כלפיה. אמה היא אם חד הורית שעבדה קשה על מנת לפרנס את הילדים. על אף שגדלה במציאות לא פשוטה, אסתר נשמעת מפויסת ואופטימית. את התהליך שעברה מתאר השיר "אור". " כתבתי אותו על אבי. בילדותי היו לי כעסים כלפיו, אבל הבנתי שכשאני כועסת, אי אפשר להגיע לדברים טובים, אי אפשר לתקן. צריך לדבר בטוב ולא מרע. אני מאמינה שכך ניתן להגיע ללב האנשים. הרי כולנו בבסיסנו אנשים טובים".

לשמיעת השיר "אור": http://www.heep.co.il/heep/media/146769