לילך גביש
ענף האתלטיקה הקלה, בתוכו כלולים אצנים ורצי מרתון, אינו נתפס בישראל כענף הספורט היוקרתי והמצליח ביותר. לאחרונה נבחר רחמים-ווסיהון ("ערב" באמהרית) גאשה מקרית גת, ממובילי הענף בארץ, לאיש השנה בספורט של העיתון "ידיעות אחרונות". למרות זאת, גאשה שעלה לארץ לפני 30 שנה, אינו מצליח למצוא עבודה כמורה מן המניין לספורט בבתי ספר, והוא משמש כמורה מחליף בלבד.
גאשה, המשמש כמנכ"ל עמותת הצבי, עושה רבות על מנת לקדם את הספורטאים בענף ולהוביל אותם להישגים בקנה מידה בינלאומי. הוא מתמקד בעיקר באתלטים יוצאי אתיופיה, אך גם באתלטים מצטיינים אחרים, ונותן להם את ההזדמנות לפרוץ קדימה. "אני מאמן הרבה שנים", מספר גאשה, "14 שנה שאני מטפח הרבה כישרונות מהקהילה ומחוצה לה, ויש לי אלופי ישראל. אנחנו מתקדמים ורוצים להגיע רחוק לרמה בין לאומית. האימונים נערכים בקריית גת, באר שבע ותל אביב. הרבה מהתלמידים שלי באים אלי פעמיים בשבוע ואני עובד גם עם נערה אצנית. הספורט הוא כלי הכי טוב לשילוב הקהילה בחברה הישראלית".
"אנחנו לא פחות טובים מהאצנים האתיופים באתיופיה או מהקנייתים", הוא מצהיר בגאווה, "אם יהיו תנאים מתאימים ומשאבים אפשר יהיה להגיע גם למדליה. כבר שלושים שנה אני פה וכל הכישרונות מתבזבזים. זו חובבנות", הוא מוחה.
יחד עם חברים נוספים מבני העדה וקומץ מתנדבים הוא הקים את עמותת הצבי במטרה לקדם את הספורט בקרב בני נוער מהקהילה האתיופית בישראל. בד בבד הוא משמש כסגן יו"ר הארגונים הארציים של קהילת יוצאי אתיופיה. בעמותת הצבי הוא רואה כלי לקידום הספורט, אמצעי חינוכי לשיפור הדימוי העצמי של הנוער מהקהילה, באמצעותו הוא יכול ללמוד לנצח ולהפסיד בכבוד, להאמין ביכולתו ולהעריך את עצמו. "אני מחפש ילדים נוספים להרחיב את הפעילות ולקדם אותם, המטרה שלנו היא להביא את הילדים להישגים בתחום הספורט. לא חסרים משאבים לקהילה. נזרקים כספים לכיבוי שרפות, במקום לבנות את הנוער במה שהוא טוב בו".
על הזכייה בתואר "איש השנה" בידיעות אחרונות הוא אומר: "בשבילי זו הפתעה, בגלל שהענף הוא לא הענף הכי נחשב בארץ. לא חשבתי שמישהו מעריך את מה שאני עושה, ועוד בעיתון של המדינה. אני עושה את זה במשך שנים במטרה לעזור. ההישגים שלי הם טובים ברמה הארצית ויש גם כמה הישגים ברמה הבינלאומית. אני ממשיך לעבוד עם הילדים ולהביא אותם למקום הכי טוב. הזכייה נותנת לי כוח להמשיך".
יחד עם זאת, ברמה היום יומית גשאו מתמודד עם היותו מורה להתעמלות מחליף בלבד, בעוד הוא בעל תעודה להוראת ספורט, אותה רכש במכללת גבעת וושינגטון באשדוד, בשנת 2003. "בשנתיים האחרונות רציתי לעבוד במשרה שלי כמורה, אך יש בעיה. אומרים שאין משרה עבורי. ביקשתי אפילו חצי משרה ועדיין לא מצאתי. אני עובד כמורה מחליף. בשנה שעברה המפקחת האזורית בדרום הבטיחה לי משרה, אך השנה אמרה שאין. אני מגיע לשיעורי ספורט והילדים רוצים שאדריך אותם, אך לא כולם מבינים את זה. למרות כל ההמלצות מיו"ר מינהל הספורט, ד"ר אורי שפר והמפקח הארצי לחינוך גופני, אברהם זוכמן, לא נעשה מספיק מאמץ למצוא לי עבודה".
גאשה לקח על עצמו לעצב את הדור הבא באמצעות הספורט והאתלטיקה הקלה ואינו מוותר: "ההצלחה של יוצאי אתיופיה בספורט מביאה גאווה, יוצרת דימוי חיובי ותורמת לשילובם האמיתי של בני הקהילה בארץ", הוא מסכם.
למעוניינים להתאמן ולסייע לרחמים-ווסיהון גאשה, ניתן לפנות במייל:[email protected]
