חיפוש
Close this search box.

כלים על לוח משחק

בני הפלשמורה עומדים בין מדינת ישראל לבין הארגונים הפועלים להעלאתם. שני צדדים נצים שמותירים את הממתינים לעלות לישראל חסרי ישע וודאות לגבי עתידם

טל האס

צלמת: איירין פרטיק

וורקת היילה עלה לישראל בשנת 2003 יחדעם אשתו וחמשת ילדיו. עלייתם התאפשרה באמצעות חוק הכניסה המאפשר את עלייתבני הפלשמורה לישראל. החוק קובע זכות כניסה לישראל ושהייה בה למי שאינוזכאי לעלות לפי חוק השבות. החוק מאפשר עלייה למי שאחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגוהוא יהודי, או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, למעט אדם שהיה יהודי והמיר את דתו מרצון.

אמונה כנה או הונאה?

עלייתו של היילה התאפשרה רק לאחר שפקידי משרד הפנים קבעו שיש לו קשר ליהדות מצד אמו. קריטריון זה מקורו בהחלטת ממשלה (16בפברואר 2003), הקובעת כי העלייה לישראל של בני הפלשמורה באמצעות חוק הכניסה, תתאפשר רק למי שיוכח שהוא צאצא ליהודי אתיופיה מצד אמו. כאשר ביקשו הוריו של היילה לעלות לישראל נענתה בקשתם בשלילה בטענה שאינם עומדים בקריטריון של קשרליהדות מצד האם. ניסיונות חוזרים ונשנים להביא ארצה את הוריו ושלושה מאחיו השוהים למעלה מעשור באדיס-אבבה, בירת אתיופיה, כשלו. במהלך שנות שהותו בארץ שלחהיילה כמה מכתבים למשרד הפנים, ובהם ביקש לאפשר את עלייתם לישראל. משרד הפנים קבע מצדו, באופן חד משמעי, שההורים אינם בעלי קשר ליהדות מצד האם ולכן אינם זכאים לעלות לישראל. כל שנותר הוא לתהות – מדוע אושרה עלייתו של הבן ובה בעת סורבה בקשתם של ההורים?

סיפורו של היילה, הממחיש את חוסר בהירות הקריטריונים לעלייה לישראל, עומד בניגוד לעדויות אחרות על אנשים שבינם לבין היהדות אין דבר. מקרה העומד בניגוד לסיפור זה מובא על ידי צעיר מבני הקהילה שפגש עולה חדש מאתיופיה, סטודנט בן הפלשמורה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הם דנו בספקות העולים מדי פעם לגבייהדותם של יוצאי אתיופיה בכלל והספק בדבר יהדותם של בני הפלשמורה בפרט. לאחר שבוססאמון בין הצדדים הודה בן הפלשמורה כי נותר באמונתו הנוצרית. הניסיונות להבין אתפשר הדבר, בין השאר לנוכח העובדה כי רבים מבני הפלשמורה התנצרו מאונס, לא הועילו. אם ברצונכם להכיר בתופעה, גשו לכנסייה האתיופית שבירושלים, שם אתם עשויים למצוא בני שיח שהיו ונותרונוצרים גמורים.

כרוניקה של מחדל

סיפורים אלה הם עדות למחדל שעקבות האחראים לו סמויים מעיני הציבור. שני כוחות ניצבים זה מול זה: בצד אחד, ממשלותישראל מראשית שנות התשעים ועד לימינו, שנים שבהן עלה לדיון עניין עלייתם של בניהפלשמורה. בצד השני, ארגונים הפועלים ללא ליאות להעלאת בני הפלשמורה. המרכזיים שבהם: עמותת מכנף דרום לציון וארגון נאקוג' הפועל מצפון אמריקה.

לפני שנבחן את אחריותם של מי מבין הצדדים הנצים, נבחן ראשית את השתלשלות האירועים בכל הקשור להעלאת בני הפלשמורה לישראל נקודת ההתחלה היא השלמת "מבצע שלמה" ב-1991. במהלך המבצע הועלו לישראל בתוך 36 שעות יותר מ-14אלף יהודים מאתיופיה. זהותם של בני הפלשמורה מנעה את זכאותם לעלות לארץ לפי הוראת חוק השבות, ועל כן לא הועלו אלה מביניהם שהתקבצו במחנות שבאדיס-אבבה ובגונדר. ב-1992 בעקבות לחצים שהפעילו בני משפחה שעלו לישראל, החליטה הממשלה לאפשר עלייה של חלק מהם, במסלול של איחוד משפחות ועל-פי חוק הכניסה. מ-1993החלו בני הפלשמורה לעלות בהדרגה לישראל. על בסיס זכות אבות (זכות לעלייה לפי חוק השבות, גם אם אביו של המבקש מומר או גוי, בתנאי שסבו יהודי) וקליטה במסלול של איחוד משפחות, נכנסו לישראל בין אלף לאלפיים מבני הפלשמורה מדי שנה. מספר הולך וגדל שלבני הפלשמורה קיבל אשרת עלייה לישראל גם בזכות עקרון 'גר גורר', פרשנות לחוק השבותמ-1972, שקבעה כי גרים יכולים להביא את ילדיהם ונכדיהם לישראל כאזרחים.

במהלך השנים הוגבלה האפשרות של בני הפלשמורהלעלות לישראל. ב-2003 נקבע כי העלייה באמצעות חוק הכניסה תתאפשר רק למישיוכיח קשר ליהדות מצד האם. האפשרות לעלות באמצעות העיקרון של גר גורר הוגבלהב-2001, לאחר שהיועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, החליט כי הזכאות נתונה רק לאלה שנולדו לאחר הליך הגיור. החלטות ממשלה אחרות הגבילו את מספרם הכולל של זכאי העלייה מקרב בני הפלשמורה (מספרם הוגבל ל-300 בחודש). ב-2005 קבעה החלטת ממשלה את מספר הזכאים הפוטנציאלים ל -13 אלף (כאלה שיש לקיים לגביהם בירור בנוגע למידת קרבתם ליהדות).

החלטות הממשלה בעניינם של בני הפלשמורה לוו בהתנגדות נמרצת של הארגונים הפועלים למען העלאת בני הפלשמורה לישראל, בטענה כי המספר שאישרה ממשלת ישראל אינו מתייחס לכלל המבקשים לעלות שאת זכאותם יש לבדוק. לאחרונה נשמעו בוועדות הכנסת טענות חמורות מצד אברהם נגוסה, מנכ"ל "מכנף דרום לציון", שהאשים את משרד הפנים בהעלמת חלק מן הרשימות של הזכאים הפוטנציאלים. נושא זה הובא לדיון בבג"ץ, וב-21 בינואר 2008 קבע בית המשפט כי על הממשלה לבדוק פעם נוספת את זכאות עלייתם של אלפים מקרב הממתינים בגונדר ולאפשר העלאת עוד כ-1,500 מביניהם. בעניין מספר הזכאים לעלות לארץ מדי חודש טענו הארגונים לאורך השנים כיהמדינה מקיימת מדיניות מפלה ביחס לעולים מאתיופיה.

בלבול וסבל בקהילה

בין הצדדים הנצים ניצבת קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, נעדרת דעה ברורה, בעיקר בגלל היעדר מידע ברור על ההליכים המאפשרים את עליית בני הפלשמורה. בקרב הקהילה רווחת התחושה כי המדינה אינה פועלת כדי להבטיח שרק בעלי קשר לעם היהודי יעלו לישראל. רבים מביניהם יודעים להצביע על בני פלשמורה שעלו לישראל ובינם לבין היהדות אין דבר. לכן התחושה היא כי כל הליך בדיקת זכאות העלייה של בני הפלשמורה לוקה ברשלנות, נועד לצאת ידי חובה ומושפע מפעילות לובי בלתי-נלאית של הארגונים הרואים את עצמם מייצגים את בני הפלשמורה.

כאשר בודקים את טענת הארגונים הפועלים להרחבת מספר הזכאים לעלייה מאתיופיה, עולה השאלה אם דאגתם לבני הפלשמורה היא דאגה כנה. כשבוחנים זאת יש לברר ראשית כיצד קרה שהמונים נהרו למחנות באדיס-אבבה ובגונדר, רבים מביניהם חסרי כל סיכוי לעלות לישראל? מטעם מי פעלו השליחים שעברו בכפריהם והמריצו את האנשים לנהור למחנות, תוך שהם מבטיחים להם עלייה לישראל? רבים מהם ממתינים זה שנים למימוש ההבטחה בתנאי מחיה קשים מנשוא. המדינה, מצדה, ממשיכה לרכז מאמצים כדי להוכיח שעשתה אתה נדרש למען העלאת בעלי הקשר ליהדות וכי הסתיימה העלייה מאתיופיה.

את מחיר הוויכוח הניטש בין המדינה לארגונים הרואים את עצמם מייצגים את בני הפלשמורה משלמים אלה המייחלים לעליות לארץ ובני משפחותיהם הממתינים להם בישראל. סיפורם של אנשים כמו וורקת היילה הוא סיפור אנושי עגום, שבו ילדים והורים אינם זוכים לראות זה את זה. רבים מהם נטשו את ביתם ואדמותיהם בכפרים מרוחקים, וכנראה לא יזכו להגיע לישראל. האחריות לגורלם אינה רק של מדינת ישראל, אלא גם של הארגונים שנציגיהם עודדו להגיע למחנות שבאדיס-אבבה ובגונדר.

ראי מול פני המדינה

הקונפליקט בעניינם של בני הפלשמורה חושף את הבעייתיות הטמונה בעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שיוך לעם היהודי מקנה זכות עלייה המבוססת על קריטריונים הקבועים בחוק השבות. לצד זאת, מדינת ישראל מתיימרת לממש ערכים ליבראליים שיש בהם מידות של הומאניות ושוויון.

מידת היותה של מדינת ישראל נאמנה לערכיה עשויה להיבחן נוכח הטענה ולפיה היא אינה נוהגת יחס שוויוני, והיא מפלה בין קבוצות עולים שונות. כשמבקשים להתייחס לטענה זו נחשפת מורכבות סיפור עלייתם שלבני הפלשמורה. אחרי הכול בני הפלשמורה מגיעים לישראל במסלול מיוחד המשלב בין כניסהעל בסיס הומניטארי (חוק הכניסה) ובין הוכחת קשר לעם היהודי; הם אינם עולים לפי חוק השבות, כמו מרביתם המוחלטת של העולים. הארגונים הרואים את עצמם כמייצגים את בניהפלשמורה לא בחרו מצדם למחות נגד הבחירה לקיים את הליך העלייה באמצעות חוק הכניסה. הם גם אינם מתכוונים לחדול ממאמציהם להוסיף עולים מאתיופיה. מדבריהם ניתן להבין כיכוונתם אינה מצטמצמת רק להעלאתם של בעלי קשר ליהדות מצד אמם, אלא בכוונתם לדרוש בעתיד גם את עלייתם של אלה שיטענו לקשר ליהדות מצד אביהם. בכך יש לחזק את טענת המדינה כי מדובר בעלייה שהיא בבחינת בור ללא תחתית. סיום הוויכוח הניטש בעניין זה, מוקדם ככל האפשר, ישים קץ לסבלם של הממתינים באתיופיה לעלייתם לארץ ולסבלם של בני המשפחות הנמצאים בישראל וממתינים להתאחד עם קרוביהם.

דעות בעד המשך העלאת בני הפלשמורה לישראל

הליך ההתנצרות של בני הפלשמורה נעשה על ידי אבותיהם ולא לפי דעתם של המבקשים לעלות לישראל האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?"

חלק מהמתנצרים עשו זאת מתוך אונס.

סביר להניח כי אילו היה מתקיים הליך של חזרה ליהדות בקרב קבוצות מומרים אחרות מארצות המערב, ההתנגדות לעלייתם הייתה פחותה או שלא הייתה קיימת כלל

לעליית בני הפלשמורה יסוד הומאניטארי של איחוד משפחות

הרב שלמה עמר, הראשון לציון, קבע את שיוכם של בני הפלשמורה ליהדות

ההלכה היהודית קובעת את היותם של מומרים כבעלי זהותיהודית, בתנאי שהללו צאצאים לאם יהודיה במהלך 7-6 הדורות האחרונים, ובתנאי שלא הובאה ביניהם אם שהיא גויה

על מדינת ישראל ליישם את החלטת הממשלה במלואה מפברואר 2003 ולפיה יועלו לישראל כל צאצאי יהודי אתיופיה מצד אמם המבקשים לשוב אל היהדות

בקהילת יוצאי אתיופיה יודעים אמנם להצביע על מקרים שבהם היו בין העולים נוצרים גמורים. יחד עם זאת, אין להסיק מכך מסקנות על כלל בני הפלשמורה

הממתינים לעלייתם בגונדר נתונים בתהליך של חזרה ליהדות, ומקיימים את מצוותיה

דעות השוללות את המשךהעלאת בני הפלשמורה לישראל

התנצרות של חלק מבני הפלשמורה נעשתה ממניעים תועלתניים לשם שיפור מעמדם החברתי והכלכלי. על כן, אין לראות בהם אנוסים

לפחות חלק מהעולים ראו את העלייה לישראל כאמצעי להיקלט בארץ מערבית, ובכך להיחלץ מתנאי הדלות שהיו נתונים בה. חלקם נעדרי כל קשר ליהדות.

מדינת ישראל העלתה בכל שנותיה ריכוזים של עולים רק לפיחוק השבות. בני הפלשמורה הם מקרה ייחודי. רק הם עולים מתוקף זיקה ליהדות של שישה ואף שבעה דורות. יש לראות בכך תקדים המוגבל במספר מוגדר של זכאים, אחרת לא יימצא הסוף לזרם העולים מאתיופיה הטוענים לקשר ליהדות.

יהודים ששמרו על דתם באתיופיה ידעו טרדות רבות מצד בניהפלשמורה, בעוד שהמומרים ראו את עצמם נישאים ורמים מהם. עתה מבקשים המומרים ליהנות מזכות העלייה השמורה ליהודים.

קליטת יוצאי אתיופיה בישראל נתונה בקשיים רבים. ראשית, ראוי לרכז את המשאבים לפיתרון עניינם לפני העלאת אחרים שבחרו לשוב לחיקהיהדות.

ידה של מדינת ישראל לא הייתה במעשי השתדלנות שהביאו את בני הפלשמורה לנטוש את כפריהם ולנהור למחנות שבאדיס-אבבה ובגונדר, על כן גם מוגבלתמחויבותה להעלאתם על בסיס שיקולים המוניטאריים.

לקריאה מורחבת בנושא ניתן הוריד מאתר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיהאת דוח המעקב: סוגיית זכאותם לעלייה של בני הפלשמורה.

קבצים מצורפים

עמוד 7

עמודים 8-9

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system