הקליטה כבר אינה במרכז

מרכזי הקליטה אינם ערוכים לעלייה מוגברת מאתיופיה. ביטול המענקים למשכנתאות מעמיד בספק אף את קצב הקליטה הנוכחי

בשולי התודעה התקשורתית

"עכשיו מתמקד הטיפול בעולים באתיופיה, בניגוד לשנות העלייה הראשונות, לא בהבנתם של העולים אלא בהעצמתם". כך מגדיר שלמה מולה את עיקר תפקידו כמנהל מרכזי-הקליטה מטעם הסוכנות היהודית, שהיא הגוף האחראי עליהם ברחבי הארץ. ואכן, תחושת הדחיפות שאפיינה את שנות ה- 80, שנות העלייה הראשונות, נעלמה, ועימה גם העניין התקשורתי במרכזי- הקליטה של העולים החדשים מאתיופיה. ייתכן והדבר קשור לכך שהעולים המאכלסים כיום את מרכזי הקליטה הם מבני הפלשמורה שלא זכו להיכנס למרכז הקונצנזוס הישראלי. היחס כלפי הפלשמורה אינו מפליא לאור העובדה שלאותו יחס זכו גם העולים קודם לכן בשנות העלייה הראשונות. על 20 מרכזי הקליטה הפועלים בארץ, המאכלסים כ- 6000 עולים, אין כמעט מידע שוטף, מלבד מקרים בודדים שזוכים לסיקור תקשורתי. בין אלה אפשר למנות את מרכז הקליטה שבקיבוץ אילת השחר, מרכז קליטה במבשרת-ציון, ומרכז קליטה נורית בבאר-שבע.

מרכז הקליטה של איילת-השחר, הקולט כ- 600 עולים, זכה להגיע לכותרות בעקבות סירוב של הקיבוץ לאפשר ל- 300 ילדי העולים מאתיופיה לרחוץ בבריכה. טענות הקיבוץ שמדובר בבעיות טכניות בלבד נשמעו לא משכנעות לאור ההתגייסות של הסוכנות לטפל בכל התנאים שהציב הקיבוץ ("מעריב", 8.6.03).

במרכז הקליטה במבשרת-ציון, שהוא הגדול בארץ (מכיל 1300 עולים), יש לרוב המשפחות קרובי משפחה מדרגה ראשונה הממתינים לעלות לארץ. ובכל שבוע עורכים אנשי המרכז טקסי הלוויה סמליים לקרוביהם שמתו בתחנות המעבר ('כל העיר', 18.7.03). מרכז קליטה נורית זכה לכותרות מספר בזכות פרשה סבוכה, עליה יורחב בהמשך הכתבה.

אבל התרדמה של כלי-התקשורת והממסד ביחסם למרכזי הקליטה צפויה להשתנות בקרוב באופן משמעותי בעקבות הכוונה להעלות של כל בני הפלשמורה לארץ. האם ערוכה ישראל לקלוט 24 אלף עולים חדשים מאתיופיה?

לעזוב את מרכז הקליטה

לפני שבוחנים את ההיערכות לגל העלייה העתידי, ראוי לבדוק את המצב כיום. בארבע השנים האחרונות עלו לארץ 12 אלף עולים מאתיופיה. קצב העזיבה הממוצע של העולים את מרכזי הקליטה, שהוא גם קצב האכלוס מחדש, הוא כ- 3000 עולים בשנה. כלומר, כל שנה 50% מהמתגוררים עוזבים את המרכז. "המודעות של העולים לעזוב את מרכז הקליטה היא עצומה", מציין שלמה מולה, "אבל קצב העזיבה אינו משביע רצון. השאיפה היא שהעולה יעזוב את מרכז הקליטה בחודש ה- 13". בניגוד לשאיפה זו הרי שבשנת 2003 נמצאו במרכזי הקליטה 2049 עולים שזו שנתם השנייה, 708 עולים שזו שנתם השלישית ו- 467 עולים שזו שנתם הרביעית. כלומר: כ- 1200 עולים מבלים במרכזי הקליטה שלוש-ארבע שנים.

נשואים. עולים רבים מתארים את ההשבה ליהדות כתהליך קשה של השפלות, סחבת, ואיומים. יש המעידים על אולטימאטום שנוטים להציב נציגי הרבנות – אם לא תתנהגו כראוי – לא נעניק לכם גושפנקה ולא תזכו להטבות אזרחיות. הקשיים בסיום התהליך בולטים בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת והזקנה עקב בעיות בהבנת השפה וקשיי הסתגלות, לכן חלקם הגדול נשאר במרכזי הקליטה מעבר לשנה הראשונה.

תופעה שנייה המעכבת את יציאת העולים ממרכזי הקליטה היא ביטול הסיוע ברכישת דירה. בעקבות התוכנית הכלכלית החדשה, הוחלט בחודש מרץ השנה על ביטול מענקי המשכנתאות של עולי אתיופיה, המהווים עד 90% משווי המשכנתא. לאחר מאבק ציבורי הוענק לבסוף תקציב חד- פעמי לצורך רכישת דירות, בסך 100 מיליון ש"ח לשנה הנוכחית בלבד. הגרף שלעיל מראה שרכישת דירות מאסיבית בוצעה בחודש אפריל (לנצל את פרק הזמן הקצר שלפני שנכנסו הגזירות הכלכליות לתוקף) ובחודש אוקטובר (כאשר התקבל התקציב המיוחד של 100 מיליון ש"ח). "המאה מיליון ש"ח שנתנו נגמרו תוך חודש וחצי", אומר מולה בצער, "בחודש נובמבר זה נגמר. אם היו נותנים עוד מאה מיליון המצב היה אופטימאלי. לסיוע הממשלתי יש השפעה מכרעת מאוד על קניית הדירות ועזיבת מרכז הקליטה".

האירוניה המרה היא שהתמקדות הרשויות והעולים רק בעזיבה ובהשבת זכויות המענקים לרכישת דירה, השכיחו מרבים את יומרת ההעצמה של מרכזי הקליטה. האם באמת יוצאים העולים מועצמים ממרכז הקליטה? מה בנוגע לשפה, הכשרה מקצועית, מוכנות לשוק העבודה? ובאותו הקשר – איך נשכחה פתאום בעיית הרכישה של דירות באזורים חלשים ובעלי ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה? מסתבר שכמו כל גזירה חדשה, גם ביטול מענקי רכישת הדירות, הורידה מסדר היום את הבעיות הבוערות של אתמול. כאשר מדברים על רכישת דירה בכל מחיר אף אחד כבר לא מעלה על דעתו להתעקש על מיקום שתורם להעצמת העולים.

מרכז קליטה נורית

מרכז קליטה "נורית", שעמד במהלך השנה הנוכחית במרכזו של סכסוך מתמשך, משאיר על המבקר רושם מדכא. יש משהו במראה המרכז ובמיקומו שתובע מכל הנמצאים בו לוותר על דבר מאוד חשוב ומשמעותי לכל עולה חדש – התקווה. על סף המדבר, בגבולה הצפוני של העיר באר- שבע, דומה מרכז הקליטה למחנה נטוש ומוזנח. שעה שבפועל דרים בו בסוף 2003, כ- 400 עולים מתוך 600 מקומות הדיור הקיימים.

מבני הפריקסט המשמשים למגורים מסודרים ברכבות בעלות קומה אחת. הצמחייה דלה מאוד – כמה עצי ברוש ושיחי הרדוף נמוכים ורעילים העמידים בפני החום. בדירות אין מטבח, הריהוט ישן ובלוי, הקירות עירומים. בחלק מהדירות הריהוט לא תקין, התריסים שבורים, לעתים אף מבצבצת רטיבות וטחב על התקרה והקירות. לעתים משוכנים בחדר אחד שלושה ואפילו ארבעה דיירים בני אותה משפחה.

אנו מודעים למצב הקשה של כמה מן הדירות", מגיבה רינת שגיא, דוברת מרחב דרום של הסוכנות היהודית, "בעיקר של דירות הדיירים הוותיקים. על פי הוראת מנהל המרחב אנו מכינים תוכנית שיפוץ לתיקון הליקויים, והיא תוגש לאישור הנהלת הסוכנות בימים הקרובים, לקראת שנת התקציב הבאה".

אבל דבריה של שגיא באים מאוחר מידי. התנאים הקשים של חלק מהדיירים בנוסף לייחס קשה, לטענתם, של הנהלת המרכז כלפיהם הביאו לסכסוך מתמשך. בחודש פברואר השנה, כחודשיים לאחר בואו של מנהל המרכז החדש, משה בהטה, הפגינו נגדו חלק מהדיירים במחאה על יחס מחפיר והתנכלות שלו כלפיהם. אחת התלונות המרכזיות – לחץ של בהטה על העולים לעזוב. בסוף חודש אוקטובר הפגינו העולים בשנית, מנעו כניסת עובדים למקום והפגינו מול משרדי הסוכנות בבאר שבע. במהלך אותו שבוע נערך עימות אלים עם המשטרה שבמהלכו נפרצה בכוח הכניסה למרכז הקליטה ומספר עולים נלקחו לחקירה במשטרה.

אחד ממנהיגי המרד שנלקח לחקירה במשטרה (שמאלי בתמונה) הוא מולא דג'ני (30), אב לשלושה ילדים הגר שלוש שנים במרכז הקליטה. "קניתי דירה בירושלים", אומר דג'ני, "אבל כיוון שאני בהליכי גירושין מאשתי והתיק שלי עדיין מטופל בבית משפט, אין לי אפשרות לעזוב. אני לא רוצה להישאר פה אבל יש לי בעיה שאני לא יכול לפתור אותה, ובינתיים מתלוננים עלי שאני לא רוצה לעזוב".

מאבקם של המפגינים זכה גם לתמיכת אחד העובדים לשעבר במקום. פיטוריו של העובד בחודש אוקטובר, שעבד חמש שנים בתפקיד של כמדריך ומתורגמן, היו אחת העילות לפרוץ ההפגנה. "העולים אהבו אותי", הוא מספר. "כי נתתי את הנשמה שלי. אבל יש שם שלטון דיקטטורי והמנהל הוא לא לטובת העולים אלא לטובת המערכת. היחס של בהטה כלפי העולים הוא יחס מזלזל. אני שמעתי אותו אומר כמה פעמים שאת האנשים האלו לא היו צריכים להביא לארץ. עולה בא ומבקש ממנו סיוע הוא קורא לו: 'אתה שומר כבשים'. זה מצב רגיל לדעתי שאנשים גרים שלוש ארבע שנים במרכז עקב בעיות אישיות, והוא משתמש בחולשות שלהם כדי לומר להם שהם מפונקים יותר מידי".

בסוכנות נוטים לראות את מחאת העולים כזניחה. "כבן העדה הוא נוהג לדבר עם העולים 'בגובה העיניים', דבר שלעתים אולי לא נוח למקצת מהם", מגינה שגיא על התנהגותו של בהטה. "מארגני השביתה הם קומץ קטן של עולים, כמה מהם ותיקים שרכשו דירות, ולמרות זאת ממשיכים להתגורר במרכז הקליטה, לאחר שהשכירו את דירותיהם בשוק החופשי. זמן השהייה הממוצע במרכז הקליטה הוא שנה וחצי, וכל העולים המתגוררים במקום שלוש וחמש שנים בחרו בכך מרצונם החופשי, ובניגוד לחוזה שעליו הם חתומים".

עתידם של מרכזי הקליטה

בין אם צודקים העולים המפגינים בנורית ובין אם לא, התוצאה היא אותה תוצאה. מרכזי הקליטה, המותאמים לשמש כתחנות מעבר בלבד, הפכו לתחנה קבועה עבור עולים לא מעטים, המתגוררים לעתים בתנאי דיור קשים ובעימותים עם מערכת שאמורה לסייע להם בקליטתם.

עדיין, על אף כל המגרעות של מרכזי הקליטה, סבור שלמה מולה כי "כל האלטרנטיבות האחרות למרכזי הקליטה הן לא טובות. אי אפשר לקחת אנשים שחיים מבחינה תרבותית 300 שנה אחורה ולשכן אותם מיד ביישובי קבע. מרכזי הקליטה הם המקום הכי מקצועי לקלוט את העולים לקליטה ראשונית. אני מתנגד לכך שהעולה ישהה במרכז הקליטה יותר משנה". אבל גם מולה מודע לכך שהפתרון הזמני של מרכזי הקליטה עלול להיהפך לקבוע לאור ביטול הסיוע במשכנתאות לעולים: "בקצב העלייה הרגיל יהיו במרכזי הקליטה 6000 עולים ללא פתרון דיור. במצב כזה אנחנו זקוקים לשנה הבאה 200 מיליון ש"ח לטיפול במשכנתאות. אם לא יהיו ברשותנו לא נוכל לעמוד במשימה של פינוי מרכזי הקליטה. אבל אם אני מדבר על 24 אלף עולים שצריכים לבוא מדובר בתקציב מאוד גדול רק למשכנתאות".

על אף חוסר הברירה בקיומם של מרכזי הקליטה אי אפשר להתעלם מהקשיים, הייסורים והכאב שהם נחלתם של אלפי עולים בשנה. שלא לדבר על האפשרות שיועלו לארץ 24 אלף עולים נוספים. גם אם לא קיימת אופציית קליטה אחרת, אפשר וראוי להפוך את המצב לאנושי יותר ומעודד יותר. על אף ההתעלמות המתמשכת מצד התודעה התקשורתית והציבורית, אסור לשכוח שאלפי אזרחים לעתיד של המדינה, עדיין גרים במקומות בהם קיים מאבק תמידי על היקלטות בכבוד ועל סיוע מתאים; לפעמים כנגד כל הסיכויים, הקשיים, וההתעלמות הציבורית.