מאת: אברהם אדגה, מהנדס בטכניון. הוגה דעות. כתב את הספר המסע אל החלום, שיצא בשנת 2000.
שימו לב מה ההבדל בין ילדים שגדלו להורים שהרעיפו עליהם מילים של שבח והלל לבין ילדים שהוקנטו השכם וערב. בני הקהילה האתיופית הם ילדים מוקנטים ללא הרף. אין אדם בארץ הזו שכבר לא יודע שאתיופים הם מסכנים, פושטי יד, נזקקים ותלותיים. רבים מותחים קו ישיר בין אתיופיות לאומללות. ולעומת זאת, אין אדם המזכיר אף בחצי פה תכונת חוזק אחת השייכת לבני הקהילה. האבסורד הוא שאין ילד ממוצא אתיופי שלא יודע מהי אפליה, גזענות ולאחרונה גם מילה משודרגת יותר 'אפרטהייד'.
אני לא משחק בנדמה לי ואינני תמים, המצב היה שונה אם היו מרעיפים על הקהילה מילים חמות כגון: 'מתגייסים בהמוניהם לשירות קרבי בצה"ל', 'אחוז לא קטן שרעה כבשים עד גיל 14, בבגרותו נהיה בוגר אוניברסיטה', 'ילדים רבים שגדלים בתנאי מצוקה להורים שאינם יודעים קרוא וכתוב, מתגלים כמחוננים', 'אנשים עם מוסר, עזרה הדדית שעברה מן העולם, מלאי ענווה ומנומסים בעולם דורסני וגס רוח'. יש לי תחושה, שחלק לא קטן מתחושות הדכדוך לא היו קימות ויחס הסובבים לקהילה היה משתנה.
הנה מתחילה לה תחרות המילים: מי מבין הפוליטיקאים יומר את המילה הנחמדה ביותר ובדרך יגרום גם לשנאה עזה כלפי הקהילה. אני אישית לא מאמין לאף מילה של כל אלה שכעת, באורח פלא, מוציאים תוכניות מגירה ומתגייסים לפתע לטובת הקהילה. בעיני זה חמור שבעתיים לצאת בכותרת שמעדיפה את הקהילה האתיופית על פני קהילה אחרת, במיוחד כשמדובר בתקציב המדינה. זוהי זריעת חול בעיניים, יצירת שנאת חינם. מצב חמור מאין כמותו שיוצר חוצץ בין הקהילה לבין שאר האוכלוסיות, שצריכות את אותה תמיכה ממשלתית בדיוק כמו יהודי אתיופיה החיים בקרבם.
הקהילה שבעה מאין ספור תוכניות לאומיות גדושות מילים. אין גוף התנדבותי, עירייה, או מוסד שלא גילו את "הפרה החולבת" ששמה קהילת יהודי אתיופיה. שמה של הקהילה הולך לפניה בעל כורחה גם מעבר לים. אפילו בארה"ב היא מקור השראה לגיוס הון עתק שפירורים ממנו אינם מגיעים למפתן דלתה. אין עוד קהילה שהונחה כמוה על שולחנות הניתוחים של ועדות הכנסת. כמות הדיו שנשפך על הנייר וכמות הנייר שאוחסן בארכיון אינם פרופורציונאליים לגודלה. לכולם יש מילים כתובות למכביר, אך עשייה בפועל אין. אם היו מקיימים אליפות על הבטחות לקהילות, אזי קהילת יהודי אתיופיה הייתה זוכה שנה אחרי שנה וללא מתחרים. ברמת העיקרון, ניתן לומר שיש רבבות של אנשים שהתמקצעו בלשמר את בעיית הקהילה והפכו אותה למקור מחייתם.
די עם הדמגוגיה והכרזות השווא. די עם הפניית חץ השנאה אל הקהילה. אם רציתם לסייע ולהוציא את הקהילה ממצב של נזקקות, האם לא שמעתם על המושג "מתן בסתר"? דרך שמקובלת כאשר הדברים באים מהלב. עד מתי תעסקו במס שפתיים? עד מתי?
אם לומר את האמת 45 מיליון שקלים לשנה, הוא סכום זעום ועלוב שלמיטב הבנתי מסתכם במאות שקלים למשפחה לשנה ואינו מצדיק כותרות ענק בעיתון. אם לעסוק בטפטופים עלובים כגון אלה, אז למה לא לטפטף על כל השכונות ללא יוצא דופן וליצור סולידאריות, הרי אנחנו יודעים באילו שכונות מתגוררים בני הקהילה.
אני כבר לא מעז לשאול למה כל אמירה פוצחת לאוויר העולם עם המילה 'אתיופים', כפי שהיא אינה מציינת את מוצאו של אף אדם המשתייך לכל עדה אחרת. האם יש תוכנית מגיריה שדוגלת בבידולה המתמיד של הקהילה משאר העדות? ימים יגידו.
למילים יש כוח מאגי. הן גורמות לאנשים להאמין, למרות שיש עובדות מוצקות ששונות מהנאמר. כפי שהכללת המסכנות על כלל האתיופים באשר הם על פני פיסת הארץ זו מפלחת את הלב, כך גם הכללת כלל האזרחים הלא אתיופים הופכת אותם לנאשמים באופן גורף, רק בגלל היותם שונים בגוון עורם.
הלוא יש אזרחים רבים הנותנים כתף למשענת, הנוהרים אל המתנ"סים ואל המועדונים במטרה אחת ויחידה: לעזור לבני הקהילה במגוון צרכיה להיקלט נכון. כך גם בניה של הקהילה המדהימה הזו שפתחו סדקים במגוון רב של תחומים וצועדים זקופים ללא מורא ופחד, וגאים לייצג אותה בכל מקום.
