גבריאל דוויט – האיש שלא היה שם

מאת: אבי מספין

לפני מספר שבועות עם ישראל קיבל בשורה דרמטית – 'מתקיימים חילופי שבויים/גופות בין מדינת ישראל לארגון החיזבאללה'. בטרם הבשורה עלתה לכותרות, נשמעה תקווה בקרב הציבור: האם רון ארד יחזור הביתה? האם גולדווסר ורגב, שבויי המלחמה האחרונה ישובו למולדתם? כשנחשפה הדמות שחזרה ארצה האכזבה והתדהמה התקיימו בנשימה אחת.

גבריאל דוויט ז"ל, בן העדה האתיופית ותושב באר שבע, הוחזר למדינת ישראל בארון, תמורת שתי גופות של מחבלי חיזבאללה ומחבל חי נוסף. מי זה גבריאל דוויט? מתי בכלל נעלם? ואיך הוא הגיע לידי החיזבאללה? איך לא ידענו על ישראלי שבויי בידי ארגון טרור?

לפני כשלוש שנים דיווחה משפחת דוויט למשטרת באר-שבע ולמשטרת חיפה על היעלמותו של גבריאל. המשפחה סיפרה שגבריאל יצא מבית המשפחה בחיפה בזמן השבעה של אחיו, על מנת להתאבל על מותו ביחידות ומאז נעלמו עקבותיו. המשטרה מיאנה לעשות מאמצים ולחפש אחריו. התקשורת לא פרסמה את דבר היעלמו בעיתונות ובטלוויזיה, ובמשך שלוש שנים המשפחה חיפשה קצה חוט באשר להיעלמותו.

לתדהמתנו, היה מי שידע בדיוק במי מדובר והיכן הוא נמצא. ממשלת ישראל והממונה על המשא ומתן עם החיזבאללה ידעו. ידעו ושתקו. ידעו ולא סיפרו למשפחה. שלושה שבועות לאחר היעלמו, הגיע לישראל מידע מהחיזבאללה שיש ברשותם גופת ישראלי, וכהוכחה הם נתנו את שמו ומספר הזהות שלו לנציגי המדינה. למרות שזהותו ומקום הימצאו של גבריאל הוכח, הממשלה לא סיפרה למשפחת דוויט על הבשורה ונתנה להם לסבול ולהתייסר במשך שלוש שנים.

נציגי הממשלה לא טרחו לספר, לא רק למשפחה, אלא גם למשטרה ולצבא, שהמשיך לשלוח צווי מילואים לגבריאל במהלך השנה. המשטרה טענה שעדכנה את כלי התקשורת בדבר היעלמותו של גבריאל ואף העבירה את תמונתו, אך התקשורת בחרה לא לפרסם דבר בנושא. משפחת דוויט, שראתה שאין מענה מהמשטרה, הוציאה באחד הימים אוטובוס עם מתנדבים בני הקהילה באזור הצפון, לחיפושים אחר בנם, כמובן שאלו חזרו כלעומת שבאו.

ביום בו פרסומה הידיעה על החזרת גופתו של גבריאל, בכלי התקשורת המרכזיים בוטאה אכזבה גדולה. הם שיערו שהנה סוף סוף שוחררו הבנים, גולדווסר ורגב מיד החיזבאללה. עיקר הסיקור התקשורתי היה ששחרורו של דוויט יהווה פריצת דרך להסכמים עתידיים עם החיזבאללה, בדבר שחרורם של גולדווסר ורגב, וכן למידע על רון ארד.

ביום שלישי ה- 24.10.07 קיימה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות דיון על מקרה דוויט. לוועדה הוזמנו נציגים של המשפחה. הממשלה שלחה נציגה מטעמה, שטענהכי לא הייתה מעורבת בעסקה ולא מסרה שום מידע חדש לוועדה.

יוצאי אתיופיה נתקלים לא מעט באפליה מצד מגזרים שונים מהחברה ומצד מקבלי ההחלטות, אך מקרה זה יוצר תחושה קשה של זילות שמפגינה הממשלה כלפי בני העדה. האם מנהלי המשא ומתן עם החיזבאללה חששו ששיתוף בני המשפחה יחשוף את דבר הימצאו בידי הארגון העוין ברבים, ויגרום לדרישה גבוהה יותר מצד החיזבאללה? האם הם לא חשבו שנסראללה היה מפרסם זאת ביוזמתו, שיש ברשותו שבויי ישראלי בשם דוויט?

כנראה שגם נסראללה יודע מה שווה אזרח ישראלי-יהודי ממוצא אתיופי, בעיניי מקבלי ההחלטות. נסראללה יודע שבין אם העניין יפורסם ברבים ובין אם לאו, התמורה שיקבל תהיה זהה.