עבור אצ'נפה גלה, עשיית סרטים וכתיבת מוסיקה הם דרך להתמודד עם קשיים אישיים, ודרך להעלאת המודעות למצב הקהילה בארץ. הוא בן 18, תלמיד בכפר הירוק שסיים כיתה י"ב וממשיך ללימודי הנדסאי (י"ג-י"ד) במגמת קולנוע ותקשורת.
הוא נולד בכפר באזור אלפה באתיופיה ועלה לארץ בגיל 11 בשנת 2001. ללימודי הקולנוע הגיע מחוג תקשורת במתנ"ס בטירת הכרמל, בה הוא מתגורר. "שם נחשפתי לתחום ובכיתה י' עברתי לפנימיית הכפר הירוק. רציתי ללמוד שם בגלל שתחומי הקולנוע והתקשורת מפותחים שם. אני אוהב את זה".
חלומו הוא להיות במאי. לעת עתה עשה שני סרטים קצרים, אחד מהם "אז מה אתה?", עוסק בנושא הגזענות. "היינו צריכים ליצור סרט שיעביר מסר שבוער בנו". גלה בחר להתמודד עם קונפליקט איתו הוא מתמודד בחיי היומיום. "התלבטתי איך להעביר את הנושא בזמן כל כך קצר ועדיין שהמסר יהיה משמעותי ונוקב.
"הסרט מציג שומר אתיופי במועדון לילה של פראנג'ים (לבנים). הוא עובד שם כי אין לו פרנסה אחרת. הוא מקבל הוראה מבעל המועדון לא להכניס אנשים מסוימים, ביניהם גם אתיופים. בשלב מסוים בא אתיופי שרוצה להיכנס ומתפתח ביניהם עימות". בסופו של דבר,העניינים מסתדרים. "ניסיתי להעביר שאחרי הכל, אסור לנולהיות מפולגים.
"לפעמים יש תחושה שהשלמנו עם המצב.אנחנו כל כך רגילים שמתייחסים למקרים של אפליה וגזענות כחלק מהמציאות היומיומית, ככה שאנחנו מנסים לשכוח. הסרטים שלי הם ניסיון להתמודד עם הדברים ולא להדחיק אותם.
"אני מאוד מחובר לקהילה, והדברים המחרידים שאני שומע מדאיגים אותי. אני מדבר על המצב עם חברים שלי. לפני שנתיים, קהת פינקל, המורה שלי לקולנוע שאל אותי אם אני רואה את עצמי בעתיד בתחום התקשורת. עניתי לו שאני, כבן הקהילה, יכול להבין את המצב באופן הכי עמוק ומתוך זהאפשר לעשות סרטים מעניינים".
נוסף לתחום הקולנוע,הוא חבר בלהקת הראפ "G.A.M.Y"(קיצור שמות חברי הלהקה), שהקים יחד עם האחיין שלו, מקואננט. לדבריו, הם רק בתחילת הדרך ועוד ישמעו עליהם. "אני לא כותב כי אני רוצה", אומר גלה שכותב את רוב השירים, "הכתיבה באה לי באופן טבעי, זה משהו שאניחייב להוציא החוצה. המילים נזרקות ממני".
גלה השתתף ב"צעירים יוצרים", תחרות כישרונות בכפר הירוק והפתיע את עצמו. "היו 72 מתמודדים", הוא מספר, "הייתי האתיופי היחיד שניגש ולא האמנתי בעצמי. במקרה הטוב ציפיתי להגיע למקום הרביעי. כשהקריאו את המקום השלישי וזה לא הייתי אני, הייתי מאוד מאוכזב. כשהגיעו למקום הראשון וקראו בשמי, המשכתי לשבת. לאעיכלתי את זה. הייתי כל כך מופתע. כשקמתי לקבל את הפרס החבר'ההתלהבו והריעו לי. מעבר לפרס הכספי, הרגשתי שאני מביא גאווה לכל האתיופים בכפר".
חשוב לו לא להישמע כמי שמטיף מוסר. "אי אפשר לשפוט אחרים, כל עוד אני לא במצב שלהם", הוא אומר, "אני רק מקווה שבני הנוער האתיופים יבינו שהם צריכים אחד את השני".
קבצים מצורפים
