תרבות כגשר

אירועי שבוע מורשת אתיופיה מסבים את תשומת הלב לתרבות הייחודית של בני הקהילה. "יש לנו גם צדדים אחרים, לא רק מצוקות" אמר השחקן והבמאי שמואל ברו

לילך גביש

"התרבות האתיופית היא כלי חיוני להכרת העדה"

עבור בני הקהילה האתיופית, אחד המועדים המשמעותיים ביותר שפסקו ועדות הזיכרון הארציות הוא יום הזיכרון לנספים בדרך ובסודן שחל בכ"ח באייר, הוא יום ירושלים. במהלך היום יצוין מותם של כ- 4,000 איש, שמתו בתלאות הדרך במהלך מבצע משה, שנערך באמצע שנות השמונים בעוד בני הקהילה צעדו בדרך לא דרך מתוך כיסופיהם אל ירושלים.

בד בבד עם אירועי הזיכרון וההנצחה שנערכו במוקדים שונים ברחבי הארץ ושיאם בטקס ממשלתי בהר הרצל, למרגלות אנדרטה שהוצבה שם לאחרונה לזכר הנספים, נערכים בשבועות האחרונים אירועים שונים המאפשרים לקהל הרחב להכיר את תרבות בני הקהילה על מנהגיה מקרוב. הבחירה להצמיד את שני המועדים, יום הזיכרון לנספים בדרך ויום ירושלים, הולמת את הצורך להכניס את

אירועי שבוע מורשת אתיופיה מסבים את תשומת הלב לתרבות הייחודית של בני הקהילה. "יש לנו גם צדדים אחרים, לא רק מצוקות" אמר השחקן והבמאי שמואל ברו

"התרבות האתיופית היא כלי חיוני להכרת העדה"

עבור בני הקהילה האתיופית, אחד המועדים המשמעותיים ביותר שפסקו ועדות הזיכרון הארציות הוא יום הזיכרון לנספים בדרך ובסודן שחל בכ"ח באייר, הוא יום ירושלים. במהלך היום יצוין מותם של כ- 4,000 איש, שמתו בתלאות הדרך במהלך מבצע משה, שנערך באמצע שנות השמונים בעוד בני הקהילה צעדו בדרך לא דרך מתוך כיסופיהם אל ירושלים.

בד בבד עם אירועי הזיכרון וההנצחה שנערכו במוקדים שונים ברחבי הארץ ושיאם בטקס ממשלתי בהר הרצל, למרגלות אנדרטה שהוצבה שם לאחרונה לזכר הנספים, נערכים בשבועות האחרונים אירועים שונים המאפשרים לקהל הרחב להכיר את תרבות בני הקהילה על מנהגיה מקרוב. הבחירה להצמיד את שני המועדים, יום הזיכרון לנספים בדרך ויום ירושלים, הולמת את הצורך להכניס את הקהילה האתיופית, שסבלה רבות כדי להגיע לארץ, אל תוך האתוס הציוני ויוצרת נדבך נוסף בדרך הארוכה של בני הקהילה להשתלבות בחיים בישראל – בתעסוקה, בחינוך ובכל היבט חברתי אחר.גם אירועי התרבות הם דרך אחת לחיבור הנכסף בין ביתא ישראל לבין החברה הישראלית כולה.

טלנובלה באמהרית

ב- 14.5.07 נערך בבית אבי חי בירושלים אירוע תרבות שנתן ביטוי לעושר התרבותי של הקהילה, אך עסק גם בקשייה. בערב שנקרא "עתיופיה" (עת-יופייה, השם מרמז לכך שהגיעה עת לעסוק ביופייה של התרבות האתיופית). בערב, המוגדר כערב למורשת יהדות אתיופיה, הוצגו עבודות וחפצי אמנות שיצרו בני הקהילה, לצד בגדים מסורתיים ונערך טקס "הבונה" המסורתי של שתיית קפה. בנוסף מוצגת בבית אבי חי תערוכת תצלומים של הצלם היהודי פרדריק ברנר, שתיעד במשך 25 שנה קהילות יהודיות ב-40 מדינות ברחבי העולם, ומציג בבית אבי חי עבודות העוסקות בבני הקהילה האתיופית.

במהלך הערב התקיים דיון על חיי הקהילה האתיופית בישראל והאתגרים העומדים בפניה. בדיון, שהנחתה השחקנית מסקי שיברו, והשתתפו בו דמויות מפתח מהקהילה – דני אדמסו, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, גדי יברקן, ראש מטה המאבק למען שוויון חברתי ליהודי אתיופיה בישראל ושושנה בן דור מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה.

את הערב חתם השחקן והבמאי שמואל ברו בהצגת היחיד הקומית שלו "מילה של אתיופי". ההצגה שהועלתה לראשונה ב- 2005 במסגרת פסטיבל תיאטרונטו של הבימה, היא מעין מופע סטנד-אפ המספר את סיפורו של צעיר אתיופי שמחכה לאביו שיבוא לראותו מופיע ובין לבין מספר על יחסיו עם האב. ברו בן ה- 31, שמופיע עד היום עם ההצגה ברחבי הארץ, חי בתל-אביב ולאחרונה אף ביים פרק פיילוט לטלנובלה באמהרית, שאותה הפיק באופן עצמאי. כעת הוא נמצא במשא ומתן עם ערוצים שונים בנוגע להפקת הסדרה כולה. לדבריו של ברו לתרבות האתיופית חלק משמעותי בתהליך השתלבותה של הקהילה בארץ. "התרבות היא כלי חיוני וחשוב להציג את הקהילה ולחשוף את המושגים של הקהילה האתיופית", הוא אומר. "היא מאפשרת להביא גם צדדים אחרים שלנו, שהחברה לא מכירה ולא יודעת. דברים טובים לא מעניינים את התקשורת שמחפשת רק אקשן ואקשן, אם זה לא `מוות לערבים` או `מוות ליהודים` ומצוקות, לא שומעים על זה, ואני רוצה להגיד דברים אחרים שהקהל לא מכיר. אני רוצה לחשוף אותו אל עולם עשיר ומרתק, ודרכו ליצור סוג של חיים משותפים יחד", הוא אומר.

"ככל שהזמן עובר אנחנו מאבדים את הזהות"

אחד האנשים העמלים רבות על יצירת הגשר באמצעות חשיפת התרבות האתיופית לקהל הרחב הוא מוטי מברט, מנהל מוקד קליטה בחדרה, שקיים במהלך השבוע שעבר את שבוע מורשת יהדות אתיופיה השלישי במספר ועוד היד נטויה. לדברי מברט, בחדרה חיים כ- 6,000 בני הקהילה האתיופית שמרוכזים בשבע שכונות מרכזיות והאוכלוסייה מחולקת לוותיקים שהגיעו בשנות השמונים במבצע משה וחדשים יותר שהגיעו בשנות התשעים במבצע שלמה. נוסף על תפקידיו לטפל בעולים בישוב ולסייע לאוכלוסיה בהנשת שירותים כגון רווחה, ביטוח לאומי ואירוגונים ומוסדות, מברט עוסק בפיתוח צרכי הקהילה, כמו התארגנות של פעילים וטיפוח הזהות והמורשת.

"אני מאמין שאדם צריך להכיר את המורשת שלו כדי שיהיה לו כוח להמשיך הלאה", אומר מברטו, "ככל שהזמן עובר אנחנו מאבדים את הזהות. אפילו המבוגרים פחות ופחות מתייחסים למורשת שהשתמרה 2,000 שנה. כשהגענו לישראל כמעט הכל השתנה. אני רוצה שגם הקהילה ובעיקר הדור הצעיר יכירו מאיפה באו, בני הנוער הרבה פעמים מתביישים במוצאם. יוצא שמדברים עלינו דברים רעים, אבל לא כולם הם בעלים רוצחים, לוקחים סמים ושודדים. השבוע הזה הוא קצה הקרחון של התרבות האתיופית, אנחנו מביאים תמצית וכבוד למבוגרים שלנו".

במהלך שבוע המורשת, שבעתיד מקווים שיהפוך לפסטיבל, נערכו ערבי תרבות שבהם הופיעו בין השאר להקות ראפ והיפ הופ צעירות של בני נוער ששרים בעברית ואמהרית. השחקן יוסי ווסה העלה את מופע היחיד שלו "באמהרית זה נשמע יותר טוב", העוסק, בהומור מהול בעצב, בעלייתו כילד מסודן ובקשיי הקליטה שלו. בערב שבו נכחתי הציג האמן אלמו שטה מצגת שקפים בנושאי מורשת אתיופית. שטה, שהשתתף בעיצוב מדליון של החברה הממשלתית למטבעות בנושא יהדות אתיופיה, וכן עיצב אלמנטים שונים באנדרטה שהוצבה לזכר הנספים בדרך ומסודן בהר הרצל, הקסים את הנוכחים בידע ובהומור כובש. אחריו הופיעו ארבעה קסים, מנהיגים רוחניים של העדה, ששרו מזמורי תפילה בליווי כלי הקשה וכלי נגינה מסורתיים. אחד מהם היה שיר כיסופים שהמילה שחזרה בו שוב ושוב הייתה ירושלים.

"השאיפה היא שבשנה הבאה בעזרת השם נאחד את כל האמנים של הקהילה ונזמין את הקהילה האתיופית והלא אתיופית על מנת לקרב ביניהן", אומר מברטו לסיכום. אמן כן יהי רצון.

האייטם פורסם גם באתר האינטרנט הבמה:

http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=9&Area=1&ArticleID=5094