רבים מיוצאי אתיופיה שנפגעו משיטור יתר אינם מבקשים מחיקת רישום פלילי – למרות מתווה המאפשר זאת. רק 66 בקשות הוגשו, בודדות התקבלו. מדוע? "כי הם לא מאמינים שזה יקרה"

זיוה מקונן דגו, עד לאחרונה מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה, שבעה מהצהרות ואומרת "האמת, אני כבר על סף ייאוש. זה מתסכל. כשמשהו קשור ביוצאי אתיופיה כל התקשורת עוסקת בזה. עשיתם מאיתנו פושעים, מייצרים תודעה ציבורית שהקבוצה הזאת מסוכנת. למה הסיפור של דמאס פיקדה (חייל יוצא אתיופיה שסרטון שלו מוכה על ידי שוטר הצית את מחאת הקהילה) הוציא אלפים לרחובות? כי זו החוויה היומיומית שלהם. זה מה שהם פוגשים כל ערב בשכונה שלהם ובכלל. עובד שלנו מהאגודה פעמיים הודיע שהוא לא מגיע לעבודה כי הוא עוכב בתחנת רכבת בחשד לפריצה. הייתה פריצה לרכב כשהוא ירד מהרכבת- את מי עצרו כדי לבדוק? את השחור שירד מהרכבת.

"דוח פלמור אומר שהמדינה מכירה שיש גזענות, זה דבר חשוב. אבל אם לא מטפלים ועוקרים את הגזענות מהשורש, ואם שוטר שהתנהג בצורה גזענית לא משלם את המחיר, לא עשינו שום דבר. אני לא רוצה הצהרות. כשמכריזים הכרזות השינוי בפועל הוא מינורי, ולפעמים אפילו מחזק את הגזענות כי כשמשטרת ישראל מוחקת 300 אלף תיקים פליליים לרגל חגיגות ה-70 לא נעשה מזה רעש. אבל כשמוחקים תיקים פליליים לאתיופים כולם אומרים 'עושים להם הנחות והם מתבכיינים. נותנים להם והם עוד יוצאים להפגנות'".

שואלת המראיינת: "כלומר לא מדברים מספיק על זה שהתיקים שמוחקים מלכתחילה לא היו אמורים להיפתח?"

"בדיוק. את הבן שלי, תלמיד תיכון הרטמן בירושלים, עצרו בדרך חזרה מתנועת הנוער. בדקו אותו, מיששו אותו, שאלו אם יש לו סמים. הוא היה בן 15. את החברים שלו מהתנועה לא עצרו. הבן שלי לא צריך להיכנס לסטטיסטיקה, הוא צריך שיראו אותו כאזרח של מדינת ישראל, לא חשוד מיידי ולא חשוד טבעי. אז כשבתקשורת אומרים שעושים הנחה לאתיופים, באופן אוטומטי הציבור מבין שזו קבוצה שצריך לעשות לה טובה. אני אומרת אל תעשו לנו טובה, תנו לנו את הזכות הבסיסית של להיות חלק מהמרחב, שיבינו שהמרחב הזה הוא גם שלי".

#להתייחס_למספרים_בזהירות
היום יתפרסם הדוח השנתי של היחידה לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים. יהיו בו בין היתר נתונים שהתקבלו מהמשטרה שמצביעים על ירידה בפתיחת התיקים והגשת כתבי אישום לצעירים יוצאי אתיופיה ב-2018. מקונן דגו, שברשותה נתונים שהתקבלו מהמשטרה, מתייחסת למספרים בזהירות. "ב-2014-2015 המספרים היו גבוהים, ב-2016 ירדו קצת וב-2017 עלו שוב", היא מעידה. "וזה אחרי דוח פלמור, אחרי הקמת היחידה למאבק בגזענות, אחרי השקעה של 22 מיליון שקל בחיזוק האמון, אחרי עשרות שעות של דיונים בכנסת, אחרי חשיפה תקשורתית ואחרי שהנושא היה במרכז סדר היום הציבורי. אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו מצפים שתהיה ירידה מתמשכת ומשמעותית. אבל הנתונים מראים פחות או יותר את אותו הדבר".

בין המסייעים לצעירים בהכנת בקשות החנינה אפשר למצוא את הקליניקות המשפטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובקריה האקדמית אונו. לקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון באוניברסיטה העברית הגיעו כמה עשרות פניות. לדברי עו"ד נסרין עליאן מנהלת הקליניקה, רובן מחוץ למתווה.

"כדי להגיש בקשה הם צריכים קודם כל להוציא מהמשטרה את המרשם הפלילי. את יודעת כמה האנשים האלה מפחדים ללכת למשטרה? אנחנו מנהלים איתם שיחות שכנוע ארוכות. שניים מהפונים אלינו ויתרו על ההגשה בגלל הפחד", היא אומרת. "בנוסף, זה לא תקין שרשות מנהלית מוציאה החלטה כזו ולא מפרטת מה התנאים. כשניסינו להתעמק מצאנו תשובות סותרות. לקח זמן להבין במה מדובר".

חוסר האמון כל כך עמוק, שרבים מהפונים אוחזים בדעות שגויות על התהליך שקשה לאנשי המקצוע להפריך. "שלחנו אדם להוציא מרשם פלילי ולא שמענו ממנו", אומרת עליאן. "רק אחרי כמה שבועות הוא הסביר מדוע ויתר. 'אם אגיש עכשיו בקשה אבזבז את הזכות שלי לחנינה', הוא אמר לנו. 'השוטרים בטוח יטפלו אלי בעתיד אז אני רוצה לשמור לי את הזכות הזאת'". יש לציין כי הזכות לבקשת חנינה היא לא חד פעמית.

לדברי עו"ד יאיר הרשקוביץ, מנהל הקליניקה לזכויות בתחום הפלילי מהאוניברסיטה העברית לא היה אחד מבין הפונים אליהם שעמד במתווה, כלומר שיש לו עבירה של הפרת הסדר הציבורי ואין לו מאסר בפועל. "גיליתי גם מקרים מזעזעים ממש של יחס מפלה כלפי חבר'ה מהעדה", הוא אומר.

"היה אירוע של התקהלות שהגיעו אליה שוטרים שחיפשו חשוד כלשהו ובשלב מסוים הסלימה. אנחנו מייצגים מישהו שהורשע רק בגלל שהוא היה במקום. הוא לא עשה שום דבר אלים כלפי השוטרים. 'סיוע בנוכחות', קוראים לזה. כשבאו לעצור אותו הוא ברח, נתפס, הוטח לרצפה. כשניסה להתנגד התיזו עליו גז פלפל ועצרו אותו. הוא הואשם בארבע עבירות חמורות וקיבל מאסר על תנאי. זה אולי נראה עונש קל אבל מדובר באדם שעשה שירות צבאי מלא, היה במהלך לימודים לתואר ראשון ועזב אותם בגלל התיק. וההרשעה על 'סיוע בנוכחות'- הוא רק היה שם".

הפשע שלו הוא שהוא היה שחור במרחב הציבורי?

"בדיוק. לא תמצאי שופט שירשיע באותה סיטואציה מישהו לבן. אין דבר כזה. והוא ככל הנראה לא עונה על דרישות המתווה, כי יש פה הרשעה בתקיפת שוטר וזו לא עבירה של הפרת הסדר הציבורי. אבל כל אחד היה מתנגד למעצר במצב כזה".

לכתבה המלאה מתוך המקום הכי בגיהנום