סקירה על השתקפות הקהילה היהודית-אתיופית בעיתונות הישראלית פורסם ביוני 2012"

"על-פי הסקר שעשינו הכתבות על אלימות, פשיעה וסמים הנוגעות בקהילה האתיופית אומנם זכורות פחות מן הכתבות על עוני והפגנות, אבל זכורות הרבה יותר מכתבות על סיפורי הצלחה ועל גיבורי תרבות. ואכן לקולה של המשטרה ניתן מקום של כבוד בעיתונות, וכך לדוגמא בתקופה אותה בחנו נכתבו כתבות מפורטות בעיתונים הארציים והמקומיים על טענותיו של נציג המשטרה אשר הגיע לוועדת הקליטה של הכנסת ודיבר על קשיי המשטרה בהתמודדות עם גאות הפשיעה בקרב נוער עולה. כתבות אלו, והמשטרה עצמה, נעזרים במחקרים כמקור למידע אובייקטיבי, וכך כתבה אחת לוותה בקביעות סטטיסטיות כגון:

אין תיאור זמין לתמונה."להערכת המשטרה, אחד מכל ארבעה עברייני נוער היום הוא עולה", "מחקר שהוגש לכנסת מגלה כי נערים עבריינים שעלו ממדינות חבר העמים ומאתיופיה פנו לעבריינות בגיל צעיר יותר מנערים עבריינים ילידי הארץ, ושיעור הפשיעה בקרבם גבוה משיעורם באוכלוסייה", "בשנת 2001 היו בני הנוער יוצאי אתיופיה 1.3% מכלל בני הנוער בישראל, ואולם 3.2% מהתיקים הפליליים שנפתחו בשנה זו היו של בני נוער אלה. בשנת 2002 עלה שיעור התיקים שנפתחו לבני נוער עולים מאתיופיה ל-3.9% מכלל התיקים שנפתחו", "שיעור העבריינות בקרב נוער עולה עלה במאות אחוזים בעשור האחרון".

המשטרה מסבירה כי חלק מן הבעיה ב"קשר" בינה לבין הנוער העולה נוצר בשל קשיי השפה (מיעוט השוטרים המדברים רוסית ואמהרית) וחוסר האמון של נוער זה במשטרה; המשטרה מסמנת באופן מיוחד שתי קבוצות: נוער עולה מהקווקאז ונוער עולה מאתיופיה, אשר פועלות, לטענתם, בצורה סגורה יותר אשר קשה לחדור אל תוכה. המשטרה מדווחת גם על המאפיינים הייחודיים של פשיעת הנוער העולה: "זו היא עבריינות קבוצתית, בעלת אופי של כנופייה (במוסדות חסות הנוער ובפנימיות של עליית הנוער). העבריינים מתארגנים סביב מנהיג אלים על בסיס מוצא משותף".

בכתבות מסוג זה הנוער האתיופי מוצג לרוב לצד הנוער מחבר המדינות ולא לבדו, ומיותר לציין שלרוב לא מבקשים העיתונאים תגובה של ארגונים המייצגים את שתי הקהילות; המקסימום הוא בקשת תגובה משר הקליטה או יו"ר וועדת הקליטה והעלייה, אשר אמורים לייצג את הנושא. בחלק קטן מן הכתבות, שהן נרחבות ומפורטות יותר, לא מובאים רק דברי המשטרה, ופשיעת הנוער מושמת בתוך קונטקסט רחב יותר, אם כי גם קונטקסט זה לרוב נשאב ממחקרים אקדמאיים, לרוב על נערים עולים מבריה"מ לשעבר, המסבירים על קשיי הנוער העולה במערכת החינוך הישראלית, הנשירה הגלויה והסמויה, העדר מערכות המטפלות בנוער בסיכון, התמוטטות הסמכות ההורית בעקבות העלייה, ומוסבר כי ההתנהגות הלא-נורמטיבית בקרב עולים קשורה באופן ישיר לניתוקם ממערכות נורמטיביות (כגון בתי-ספר).

לעומת זאת במרבית הכתבות הקונטקסט חסר, והקורא נשאר עם קולה של המשטרה והנתונים שהיא מספקת על פשיעה גבוהה, בלי הכרות עם המצב בו נתון הנוער העולה בארץ. כאשר נתוני המשטרה עומדים לבדם הם עלולים להעמיק את הסטריאוטיפ של העולים כפושעים וכאלימים, כאילו הפשיעה היא מאפיין תרבותי אתו באו הנערים מרוסיה (או מהקווקאז, כפי שמדגישות חלק מן הכתבות) או אתיופיה, ולא תוצר של המפגש הלא פשוט שלהם עם החברה הישראלית, ועם הקשיים החברתיים והכלכליים כאן.

כמעט אף פעם לא יפגוש קורא עיתון ממוצע כתבה המשמיעה את הקול ההפוך, את הפרספקטיבה של הנוער האתיופי על המשטרה, אותה אפשר למצוא למשל בעיתונים של "נוער טספה (תקווה)" מאשדוד (אשר רואיינו פעם אחת לעיתון); קול זה מספר על תחושה של הנוער האתיופי כי הוא נרדף על-ידי המשטרה והופך ל"חשוד מידי" בכל זירה של התרחשות, ובאופן יותר חריף אף טוענים נוער טספה בעיתונם שהמשטרה מושפעת מסרטים הוליוודיים בהם שוטרים לבנים תופסים פושעים שחורים, וכך כל שני אתיופים שיושבים יחד במרכז עיר או בגן ציבורי הופכים ליעד משטרתי.

בהקשר זה, של קולה של המשטרה ביחס לקהילה, דומה שיש מקום לשיתוף פעולה של ארגונים קהילתיים אתיופיים, עם ארגונים הפועלים לשינוי תדמית הנוער העולה מברית-המועצות לשעבר. מצד אחד נראה שה"בעיה" של הנוער מחבר המדינות, מבחינת השתרשותם של הסטריאוטיפים לגביהם בארץ, קשה עוד יותר מן ה"בעיה" של הנוער האתיופי (ובהקשר של חבר המדינות אין מדובר רק בנוער); מצד שני, יש לציין שמבחינת המורכבות של הדימוי, הרי שעל הנוער מחבר המדינות מוכרים לציבור בארץ גם סיפורים אחרים, חיוביים, ההופכים את אפשרויות הדימוי למגוונות יותר.

לינק למאמר המלא: https://goo.gl/97PLQV

#משניםמדיניות_משנים_מציאות!
מוזמנים להתעדכן אחר פעילותנו השוטפת באתר>> https://iaej.co.il/
עמוד פייסבוק חדש בשפה האנגלית: Association of Ethiopian Jews – AEJ
לקבוצה שלנו: אגודת יהודי אתיופיה‏ שיח רב תרבותי