'חבל שהביאו אתכם!'

מברטו מששה

צילום: בני וודו

מי לא שמע את המשפט 'חבל שהביאו אתכם לארץ'? אל דאגה, אתם לא לבד. המשפט לא הומצא בשביל קהילת יוצאי-אתיופיה בישראל. למעשה, אין עלייה שלא נאמר עליה המשפט הישראלי, הכל כך נפוץ זה. אין גם עלייה, שלא משתמשת במשפט זה, בתורה, לניגוח העלייה שמגיעה אחריה לארץ. מסורת, אתם יודעים. הרי כולם עברו דרך האולפנים של משרד הקליטה, אז למה לא נלמד מהקודמים לנו, ונעביר את המסורת לבאים אחרינו?

אני חובב מסורות ומכבד אותן, אך הפעם אחרוג ממנהגי. פעם אחת, כי לא נראה לי שמישהו ייקח מאתנו מסורת מפוקפקת זו בעתיד הנראה לעין. פעם שנייה, כי נראה שלא יביאו יהודים בהמוניהם על דרך "חוק השבות" כפי שהוא (יש קולות בעלי השפעה, ההולכים וגוברים, המתנגדים לחוק זה במתכונתו הנוכחית), ונראה שמסורת זו תישאר אצלנו להרבה זמן, ולמי מאתנו יש כוח לשמור עוד מסורת לא לנו? פעם שלישית, הגיע הזמן למהפכה, לא? ואם במהפכות עסקינן, טבען של מסורות להשתנות בזמנים כאלה. אז איך שוברים מסורת זו? אני מציע לחזור "במנהרת הזמן" הקצרצרה של מדינת ישראל, כדי לבדוק את מקורותיה של המסורת. כך, אולי, נשבור בדרך מסורות ומיתוסים נלווים.

שבים לא שווים

היום, נהוג לחלק את העליות בין "עליות מצוקה" לעומת עליות ממדינות מפותחות: עליות מטעמים ציוניים גרידא. נהוג גם לחשוב שהעליות הקודמות היו ציוניות יותר מהעליות של היום. אז אני רוצה לכפור באבחנות אלו ולטעון: אין עלייה לא ציונית, ואין עלייה שאינה קשורה למצוקה כלשהי של העולים. הציונות הקימה את מדינת ישראל להיות מקלט לעם היהודי שסבל ממצוקות הקשורות לדתו. ככזו, מדינת ישראל שימשה תמיד מקלט ליהודים שהיו במצוקה. יתרה מזו, כל העליות לדורותיהן היו קשורות למצוקה, שהיו נתונים בה העולים בארץ מוצאם.

מה קרה פתאום, שרוצים לשנות סדרי עולם, באמצעות מושגים מומצאים כמו "עליות מצוקה", שבמילים אחרות, מתכוונים ליהודים שאינם רצויים כאן, כי הם מהווים איום להגמוניה הלבנה של מדינת ישראל? האם למישהו במדינה יש איזושהי זכות מוסרית לשלול מיהודי כלשהו לעלות למדינה שהוקמה עבורו? אני פונה אליכם, העולים לשעבר, שעליתם מטעמים של מצוקה, ועכשיו אתם מרגישים שיש לכם בעלות על המדינה: מאיפה נובעת הדעה שיש זכויות שונות לעליות שונות?

כל עלייה בתורה

אם נחזור ונביט אחורה אל העבר, נבחין שכל עלייה היא עליית מצוקה. נבחין גם שהיחסים בין העולים לקודמיהם לא היו תקינים. על כולם נאמר המשפט הידוע: 'חבל שהביאו אתכם לארץ', כל עלייה בתורה. העלייה הראשונה, העלייה החקלאית: העולים באו ממזרח אירופה, רוסיה. הסיבות: רדיפות מצד השלטונות והאוכלוסייה המקומית, ומצוקה כלכלית קשה. העולים קיוו לשפר את מצבם הכלכלי. הייתה גם עלייה מתימן. הסיבות: לחץ דתי וכלכלי מצד השלטונות, שהעבידו את היהודים ללא תמורה, ואסלמו יתומים יהודים. היחסים בין העולים לישוב הישן: עוינות. לעולים מתימן היה קשה במיוחד, כי לא היו שייכים לחלוקה הדיכוטומית: ספרדים ואשכנזים, והיו שפקפקו ביהדותם. כל הקשיים החברתיים, הדתיים והכלכליים גרמו לעולי תימן להסתגר בתוך עצמם. מוכר לכם?

וכך הלאה, עלייה שנייה: המשך העלייה ממזרח אירופה, רוסיה ותימן. הסיבות: מצוקה כלכלית, רדיפות מצד השלטונות והאוכלוסייה המקומית. יחסים: סכסוכים בין האיכרים, שהתיישבו בעלייה הראשונה, לבין הפועלים החדשים. הסכסוכים היו קשורים לתעסוקה ולהבדלים פוליטיים וחברתיים. עלייה שלישית: רוסיה, פולין, רומניה, ליטא. סיבות: זעזועים חברתיים באירופה של אחרי מלחמת הראשונה, מלחמת אזרחים ברוסיה, פרעות ביהודים, משבר כלכלי, בעיות המיעוט במדינות החדשות שהוקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה. עלייה רביעית: ברית המועצות, פולין, רומניה. סיבות: מצב מדיני וכלכלי קשה, התחזקות האנטישמיות, והלאומיות של עמים אחרים, מדיניות אפליה כנגד היהודים. עלייה חמישית: אירופה ואסיה. סיבות: רדיפה גזענית, אנטישמיות באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, עליית היטלר לשלטון. לצד זה: פריחה כלכלית בישראל. העליות ההמוניות מברית המועצות לשעבר, ארגנטינה, אתיופיה, צרפת. הסיבות: התפרקות ברית המועצות, ומצב כלכלי קשה, משבר כלכלי בארגנטינה, אנטישמיות בצרפת.

אבבא גברי הונה

אפשר לומר כי כל העליות לארץ ישראל הן עליות מצוקה – כלכלית, דתית, חברתית או פוליטית. לצד זאת, היה ביטחון כלכלי וחברתי יחסי בישראל. עם סגירת שערי הארץ המובטחת, ארה"ב של אמריקה, למהגרים, מה נשאר ליהודים בעולם לעשות? אלא מה, אנשים בעלי השפעה יעשו הכל ויעוותו את המציאות, כדי לעכב את העלייה מארצות כמו אתיופיה. שימשיכו לסבול, לא? עדיף להביא עוד מיליון לבנים לא יהודים, מאשר להביא מאה אלף יהודים שחורים.

לסיום, אני רוצה לספר סיפור עם אתיופי ידוע, בתקווה שאותם מכחישי-מציאות, שמשתמשים במנגנון זה כדי לשמור על מדינה חד גונית, לבנה, ילמדו מזה משהו: היה איש מכובד, ששמו אבא גברי הונה. הוא הוזמן למסיבה של אנשים מכובדים (כמו המסיבה בה נוכחת, אדון רם כספי). הוא הגיע למסיבה והשומר בכניסה, שקיבל הוראה להכניס רק אנשים מכובדים, לא הסכים להכניסו. אבבא גברי הונה, שהבין מה הבעיה, חזר הביתה, התלבש במיטב בגדיו ההדורים וחזר למסיבה. הפעם לא הייתה לו שום בעיה להיכנס. הוא התיישב עם המכובדים במסיבה וכל הערב השקה והאכיל את בגדיו. המכובדים שאלו אותו: 'מה פשר ממעשיך, אדון אבבא גברי הונה?' והוא ענה להם: 'הבגדים הם שהוזמנו למסיבה ולא אני, אז אני מאכיל אותם'.

אדוני הנכבד, מר רם כספי, אני רוצה להגיד לך כמה דברים:

1. לא שאלתי אותך ולא ביקשתי ממך רשות לעלות.

2. אני לא צריך ממך אישור לסוג אזרחות כלשהו (א/ב/ג).

3. מזל שאין לך את הכוחות לחלק סוגי אזרחויות, כי היינו מסתבכים עם המשנה העמוקה, הקשה להבנה, שיותר כסף, שווה אזרחות מכובדת יותר. 4. אין לך זכות גדולה יותר מהזכות שלי בקביעת צביונה וצבעה של המדינה.

5. תלמד מסיפור אבבא גברי הונה, כי בסוף כולנו נקבר עם אותו סוג של תכריך.

בצילום: פנינה טמנו ואביבה כהן-בהטה עם עו"ד רם כספי בכנס של עורכי דין בני הקהילה

חג שמח