הציון: נקלטים בקושי

לפי הדו"ח החדש של אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה לא חל שיפור במצבם של תלמידי בתי הספר התיכוניים. הנתונים של משרד החינוך, לפי הדו"ח, אודות שיפור אחוזי

הזכאים לבגרות ואודות אחוז נשירה נמוך, אינם משקפים את המציאות בשטח

מורן פלד

מחויבות הממסד

"הרבה מאוד תלוי, ואולי הכל, במידת המחויבות של מנהיגות הממסד החינוכי", אמר חבר הכנסת יוסי שריד בכנס שנערך ב- 28 באפריל לרגל פרסום דו"ח המעקב של אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה בנושא השתלבות בני נוער יוצאי אתיופיה בחינוך העל יסודי. "אם יש מחויבות מוחלטת של המנהיגות בנושא מסוים", הוסיף שריד מתוך ניסיונו כשר החינוך לשעבר, "הביורוקרטיה יודעת מה מצפים ממנה". מלבד שריד נשאו דברים בכנס, שנערך באולם וואהל ברמת גן מול כ- 300 משתתפים, גם יעל פישביין מחברת הדו"ח וד"ר דן בן דוד מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א. נתוני הדו"ח, המהווה המשך לדו"ח "נקלטים או נפלטים" שהוכן בפברואר 1998, מתבססים על בדיקה שנערכה ב- 6 בתי ספר מקיפים וב- 11 פנימיות בנוסף לנתונים שניתנו מטעם גופים נוספים. השוואה בין שני הדו"חות מעלה בספק גדול את מידת המחויבות של המנהיגות החינוכית בשש השנים שעברו, לתיקון הפערים בין יוצאי אתיופיה ובין שאר האוכלוסייה.

כשל בהקניית מיומנויות יסוד

במהלך הזמן בין שני הדו"חות לא חל שינוי משמעותי ברמתם של עולי אתיופיה במקצועות העברית, המתמטיקה, האנגלית והמדעים. תוך הסתמכות על מחקר שבוצע על ידי משרד החינוך (ניצול שעות עזר לתלמידים יוצאי אתיופיה, גף הערכה ומדידה, 2002) יוצא כי 63% מיוצאי אתיופיה בחינוך היסודי ו- 74% בחטיבות הביניים נמצאים מתחת לרמה הממוצעת במקצועות הנ"ל. את נתוני משרד החינוך מגבה הדו"ח שאומר ש"הנהלות המקיפים והפנימיות שרואיינו במסגרת הדו"ח הנוכחי, דיווחו כי בין 50% ל- 100% מבוגרי היסודיים מגיעים אליהם ללא שליטה בקריאה, כתיבה והבנת הנקרא" (עמ' 5).

כאשר מעמתים נתונים אלה עם נתוני הזכאות במשך השנים לקבלת תעודת בגרות של יוצאי אתיופיה מגלים תופעה מעניינת. אחוז הזכאים בקרב יוצאי אתיופיה לתעודת בגרות עלה לאורך השנים. אמנם הוא עדיין לא משתווה לשאר המגזר היהודי בשנת 2002 (41.3% שהם 519 תלמידים מתוך 1541 בוגרי כיתה יב', לעומת 54% מהמגזר היהודי), אבל בכל זאת חל שיפור ביחס לשנים קודמות. בשנים 96 ו- 97 עמד שיעור הזכאים על 20% – 23%, ב- 98 – 99 עמד שיעור הזכאים על 29.6%, ואילו בשנים 99 – 2000 עמד שיעור הזכאים על 31%- 32%.

עליה בזכאות עולי אתיופיה לבחינות הבגרות עומדת בסתירה ברורה לאי השיפור במיומנויות היסוד. את ההסבר לסתירה נותן הדו"ח הנוכחי: "מהבדיקה הנוכחית עולה, כי רוב הזכאים לתעודת בגרות מקרב יוצאי אתיופיה נבחנו בבחינות מיוחדות לעולים, בעלות היקף מצומצם של חומר לימוד במקצועות העברית ומשך בחינה מוארך" (עמ' 5). אחוז הזכאים לבגרות שקבילה על ידי האוניברסיטאות מבהיר את התמונה עוד יותר: רק 36.6% מתוך בוגרי יב' (שהם 190 תלמידים) אכן זכאים לתעודת בגרות שעומדת בתנאי הסף של קבלה לאוניברסיטאות.

ביסוס נוסף להסבר זה ניתן למצוא באחוזים הגבוהים של סטודנטים יוצאי אתיופיה, מעל 90% שנדרשים ללמוד במכינה לפני קבלתם למוסדות להשכלה גבוהה. לאורך השנים התקבע המצב שבו בית הספר היסודי ובית הספר התיכון מסירים אחריות על יישור קו בין יוצאי אתיופיה לבין שאר האוכלוסייה מבחינת מיומנויות יסוד. אפילו תעודת הבגרות אינה משמשת אינדיקציה ליישור קו שכזה, מאחר ונעשות הקלות והנחות רבות לעולים בכלל וליוצאי אתיופיה בפרט. המוסד שבסופו של דבר לוקח על אחריותו לתקן את הכישלון של מערכת החינוך הוא לא אחר מאשר המכינות הקדם אקדמאיות.

נשירה סמויה וגלויה

מחלוקת נוספת בין נתוני משרד החינוך ובין הדו"ח נוגעת לתחום הנשירה מבתי הספר, שקיימת הסכמה, בקרב כל הגורמים, כי היא הגורם המרכזי להתדרדרות בני נוער לסמים ולעבריינות. נתון הנשירה הרשמי שמציג משרד החינוך לשנת 2002 (5.7%) אמנם גבוה יותר מהשיעור בקרב ילידי הארץ (3.9%) אבל נמוך בהרבה מזה שבקרב עולי חבר המדינות (8.4%). אלא שכאן מביא הדו"ח ביקורת על הנתונים שמציג משרד החינוך. "הנתונים מתייחסים לנשירה מוחלטת", מדגיש הדו"ח, "מכל המסגרות המקובלות שנמצאות בפיקוח משרד החינוך ואינם מתייחסים לנשירה הסמויה הרווחת בעיקר במקיפים ושהקיפה לפי הערכות הקב"סים (קציני ביקור סדיר) מגיע לכשליש מהתלמידים יוצאי אתיופיה בגילאי 14 – 17". (עמ' 7).

כך יוצא שב- 3 מבין 6 המקיפים שנבדקו דווח על היעדרויות רבות מעבר למקובל של תלמידים יוצאי אתיופיה. היעדרויות אלה עשויות לנבוע מסיבות רבות, ביניהן קשיים כלכליים המשפיעים על היכולת להשתתף בפעילויות בבית הספר ולממן נסיעה אליו.

חוק שימור הבעיה

תופעת ההפניה לפנימיות, שנפסקה חלקית, יכולה ללמד אותנו פרק בהתמודדות משרד החינוך עם בעיות חינוכיות. אם אין מספיק תקציב או נכונות לפתור את הבעיה – מטפלים בסימפטומים ומעבירים את המוקד של הבעיה למקום אחר.

מחקרים מוכיחים, כמו מחקרו משנה שעברה של ד"ר ארנון אדלשטיין בנוגע לשימוש בסמים בקרב נוער יוצא אתיופיה, כי קשר טוב בין ההורה לבין ילדו וחיזוק סמכותו של אב המשפחה הוא אחד הגורמים המשפיעים המונעים ביותר פשיעת בני נוער. לכן אפשר להבין את ההשלכות שהיו להפניה גורפת לפנימיות, במישור המשפחתי והקהילתי של יוצאי אתיופיה עקב הוצאת המעורבות לחינוך הילדים מידי ההורים.

"כבר ב'מבצע משה' ב- 1984 הוחלט להפנות את כל הנערים והנערות שעלו מאתיופיה בגילים 12 – 17 לפנימיות הדתיות של עליית הנוער", מתאר את התופעה דו"ח אדווה שנכתב בשיתוף אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה ("מידע על שוויון" 2002, עמ' 25). עם פרסום דו"ח האגודה הישראלית ב- 1998 התקבלו נתונים נוספים המראים כי על אף הירידה במספר המופנים לפנימיות (בשנת 1991 – 5200, בשנת 1997 – 4500 תלמידים, בשנת 1998 – 4200) עדיין הופנו בשנת 98 – 70% מתלמידי ז' – יב' הנמצאים במסגרות חינוך לפנימיות. ואכן, בעקבות ביקורת של האגודה הישראלית וגופים נוספים נפסקה ההפניה הגורפת של יוצאי אתיופיה לפנימיות ואת מקומה תפסה המגמה להישאר בחטיבות הביניים שבבתי הספר המקיפים הקהילתיים. בשנת הלימודים תשס"ג למדו בפנימיות 4000 תלמידים מהם 800 תלמידים הם עולים חדשים מבני הפלשמורה. ברוב המוסדות הפנימייתיים שנבדקו בדו"ח הנוכחי "כמעט שלא נמצאו תלמידים בכיתות ז'. בכיתות ח' ו- ט' מספר הנקלטים בשנת תשס"ג היה קטן" (עמ' 24).

אבל שינוי במדיניות משרד החינוך לא הביא לתוצאה המקווה. מסתבר שלא די להפנות תלמידים ממסגרות מפקחות (פנימיות) למסגרות פחות מפקחות (מקיפים קהילתיים). שינוי כזה צריך להיות מגובה בתקציבים נוספים במטרה לסייע לתלמידים מתקשים. תופעת הנשירה הסמויה ואי השיפור במיומנויות היסוד מוכיחים שלא חלה התמודדות רצינית עם הבעיה אלא רק הפניית המוקד שלה למקום אחר.

הצורך בפיתרון מערכתי

מרבית הנואמים בכנס קשרו את הטיפול ביוצאי אתיופיה להישגים של ישראל התחום החינוך ולמדיניות הכלכלית-חברתית. "רוב המדינות – מוציאות פחות ממדינת ישראל על חינוך לילד". ציין ד"ר דן בן דוד בהרצאתו, "ולעומת זאת מדינת ישראל במקום ה- 39 בציון ממוצע במתמטיקה ומדע בשנת 1999. הפערים בחינוך הם הגבוהים בעולם". גם חבר הכנסת שריד התייחס למצב אי השוויון במדינה. "על פי כל הבדיקות והמבחנים", אמר שריד ,"מסתבר שככל שחברה היא יותר שוויונית היא יותר הישגית. הנתון הזה בעל משמעות יוצאת מן הכלל. שוויוניות היא המפתח להישגיות. אם לא נהיה חברה שוויונית לא נהיה חברה הישגית".

פתרונות מעשיים וקונקרטיים לא הועלו בכנס, אבל חלה עליה במודעות המשתתפים בנוגע לחומרת הממצאים. מפעילויות נוספות שעורכת האגודה סביב הדו"ח עולה כי הגברת המודעות למצב היא צעד הכרחי על אף שאינו מספיק בדרך לשינוי. "לא צריך להרים ידיים", סיכמה יעל פישביין את דבריה, "אם הקול הוא ממוקד וברור – הוא ישמע בסוף במקומות הנכונים".