חיפוש
Close this search box.

המערכות הפורמאליות בסיכון

המערכות הפורמאליות בסיכון

ריבוי הגופים העוסקים בנוער בסיכון יוצא אתיופיה רק מחדדים את הכשל המערכתי. זו אחת המסקנות של דיון שנערך בועדת הקליטה

חידוש הסמכות ההורית

החל מהשעה תשע בבוקר ביום רביעי ה- 19 לנובמבר היה החדר של ועדת הקליטה של הכנסת עמוס מפה לפה. חברי הכנסת, החברים בוועדה, אמנם נפקדו מהדיון, אבל במקומם נכחו נציגים רבים: ממשרדי הקליטה, החינוך, הרווחה, מהסוכנות היהודית, הג'וינט, הרשות למלחמה בסמים, המשטרה ועמותות שונות המטפלות בנוער כעמותת 'פידל', 'אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה' ו- 'צופי שב"א'.

"מושקעים המון משאבים בנוער", היו מילות המפתח של ד"ר ארנון אדלשטיין, שמחקרו על השימוש בסמים אצל בני נוער יוצאי אתיופיה עמד במרכז הדיון. "אבל צריך כעת להשקיע עוד משאבים בהורים, בחיזוק הסמכויות המקוריות שלהם. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להפנות את הזרקורים להורים על מנת ליצור חידוש של סמכותם". זאת לא הפעם הראשונה שאדלשטיין, מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, מופיע בפני ועדת הקליטה. הפעם הקודמת הייתה בתחילת השנה עם פרסום מחקרו שקבע שמתוך כ – 14 אלף בני הנוער אתיופים בגילאי האחריות הפלילית (12 – 18) כ- 10% מוגדרים עבריינים, זאת לאחר שנפתח נגדם לפחות תיק אחד במשטרה.

מחקרו הנוכחי, שהוא תוצר של בדיקה מדגמית של 512 בני נוער יוצאי אתיופיה בערים בהן יש ריכוז גבוה שלהם, קובע כי שליש מהנבדקים התנסו בסמים – רובם עד גיל 15. כרבע מהמשתמשים – השתמשו בעבריינות כדי לממן את הסמים. מסקנותיו של אדלשטיין בנוגע לחיזוק מחודש של הסמכות ההורית, נובעות בין היתר מנתון מעניין שמופיע במחקר: בניגוד לתפיסה ש- 'בית הרוס' הוא הסיבה להתנהגות לא נורמטיבית, הרי שבקרב יוצאי אתיופיה הגורם המשפיע על השימוש או אי השימוש בסמים הוא מערכת היחסים עם האב. שלא כמו אצל נוער וותיק, בקרב נוער יוצא אתיופיה שאביהם עובד, קיים שימוש גבוה יותר בסמים מאשר בקרב אלה שאינו עובד. זאת עקב הריחוק של האב מהבית וחוסר הפיקוח שלו על ילדיו.

מי מטפל בנוער בסיכון?

מחקר נוסף, שהונח על שולחן הועדה בלא אפשרות לדון בו לעומק, הוא מחקרה של ד"ר מלכה שבתאי, "נוער בסיכון יוצא אתיופיה – למידה ממוקדת" (אוקטובר 2003) שנעשה בשיתוף בין עמותת 'עלם' וארגון הג'וינט. "נוער בסיכון", לפי המחקר, "הוא נוער המאופיין בהישגים לימודיים נמוכים, בנורמות נמוכות של השתתפות לימודית וביקור סדיר במערכת החינוך, בחיים בסביבה חלשה ומסכנת, בבידול חברתי ניכר, במטען של רגשות שליליים ובאידיאולוגיה של ניכור". לפי המחקר שני שלישים מתוך 21,600 יוצאי אתיופיה בגילאי 10 – 19, מתאימים להגדרה נוער בסיכון.

שני המחקרים תוקפים את הבעיה מכיוונים שונים אבל מדברים על אותו הדבר: מספר גדול של נוער יוצא אתיופיה נמצא, עקב סביבה חלשה ומסכנת, בעיות בסמכות הורית ובית ספרית, בפוטנציאל גבוה מאוד לפשיעה ושימוש בסמים. בדיון בוועדה הוצג הטיפול בנוער זה כמחדל מתמשך, שנכשל בעיקר עקב הפיזור של התוכניות הרבות המטפלות בו, ללא כל גורם מאחד וללא איגום (ריכוז) משאבים ופיקוח מרכזי. אחד הניסיונות לפתרון הבעיה, התוכנית "רשת ביטחון", הוצגה על ידי שמואל ילמה מהג'וינט. במהלך התוכנית, שהופעלה בארבע ערים: באר-שבע, רחובות, רמלה וחדרה, נפגשו כל הגורמים המטפלים בנוער אתיופי באותה עיר לשולחן עבודה משותף, תוך איתור פרטני ומעקב אחר כל בני הנוער.

על חוסר התיאום בין הגורמים השונים, העידו גם נציגי "צופי שב"א" בוועדה, שהתלוננו על אי שיתוף פעולה מטעם הרשויות המקומיות. "כל מיני פרויקטים מגיעים לשכונות שבהם יש ריכוז גבוה של עולים מאתיופיה ואין תיאום ביניהם", אמרה רחל, העושה שנת שירות בנתניה מטעם 'צופי שב"א'. "לפעמים מתקיימים שלושה אירועים בשכונה בעת ובעונה אחת, של שלושה ארגונים שונים".

ועדות כמנהגן נוהגות

בנוסף למפגש הנוכחי, מתקיימים מפגשים רבים במסגרות פורמאליות ולא פורמאליות העוסקות בנוער בסיכון בקהילה. הנושא אף עלה לסדר עדיפות גבוהה בפרויקט הלאומי של הקהילה האתיופית. בשל מספרם הקטן יחסית של בני הנוער האתיופים הזקוקים לעזרה אפשר היה להאמין שהבעיה ניתנת לפיתרון בטווח המיידי. לד"ר ריטה סבר, מביה"ס לחינוך של האוניברסיטה העברית יש הסבר מדוע זה לא קורה. לדעתה דווקא התוכניות הרבות שמטפלות בנוער בסיכון מאפשרות לגופים הפורמאליים שלא לקחת אחריות. "צריך לשנות בתוך המערכות הפורמאליות ולא מחוץ להן", טענה סבר בועדה, "לשנות בתוך מערכת החינוך ומערכות אחרות שקיימות. המערכות החיצוניות, כמו העמותות הפועלות בשטח, צופי שב"א והג'וינט הן מבורכות אבל ללא שינוי של המערכות שקיימות – זה לא יעבוד".

הדו"ח של מלכה שבתאי מחזק את טענותיה של סבר. הדו"ח מציג כשל מערכתי של כל הגורמים הפורמאליים המטפלים בנוער: בית הספר – מתייחס לרוב באופן סטריאוטיפי לעולים מאתיופיה וקיים בו אי רצון להתמודד עם הקשיים שמציב הנוער האתיופי, הצוותים החינוכיים (יועצות, מורים, מדריכים, אמהות-בית) – חסרים ידע וכלים, המערכות טיפוליות – חסרים כוח אדם מיומן ודובר שפה, המשטרה – לא הוכשרה לעבודה עם עולי אתיופיה."יש תחושה של ויתור", מסכמת שבתאי את מחקרה, "מצד המערכות המטפלות וחוסר אונים מול האתגרים… יש תחושה כללית שהגורמים הפורמאליים לא נערכו ולא התגייסו באופן אמיתי לטובת בני הנוער יוצאי אתיופיה. לכן, הפתרונות מתפתחים בעיקר בקרב ארגוני המגזר השלישי".

האם הגוף הפורמאלי של ועדת הקליטה שונה משאר הגופים אותם מזכירה שבתאי? לכאורה התשובה היא כן. השותפות הערה, האכפתיות של הגורמים השונים מבטאים מודעות גבוהה לנושא הנוער בסיכון. אבל הדיון בוועדה גם הראה דבר נוסף בצורה מאוד ברורה: ועדות לא מתכנסות כדי למצוא פיתרון. הפיתרון של ועדות הוא להתכנס, לדון ולא הרבה מעבר לזה. כאחד הגורמים הפורמאליים, דומה שגם הועדה מצפה שמישהו אחר ישתלט על כדור השלג של הנוער האתיופי בסיכון, שמתגלגל לפתחן של עוד ועדות, משרדי-ממשלה ובתי ספר.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system