לאחרונה (9.2.2014) התקבלה החלטת ממשלה, אשר לפיה על משרד הקליטה תוטל האחריות לגבש מדיניות חדשה לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. נשמע טוב, נשמע יפה. הנה למדינה אכפת מהמצב. עד כדי כך אכפת לה, שהיא מוצאת בפעם המי-יודע-כמה "דרך חדשה" לשמר אותו בדיוק כמו שהיה. את התנגדות האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה לשיטת הנצחת תלות הקהילה במשרד הקליטה ותיוג הקהילה כמקשה אחת מסכנה, כבר הבענו בפומבי לא מעט. אך הפעם מן הראוי לכוון, ולו אך לרגע, את אור הזרקורים על אחת משיטותיו של משרד הקליטה ל"שיתוף" הציבור.
באוגוסט 2007, פרסם מבקר המדינה, דו"ח חריף אודות התנהלות המדינה מול ניצולי השואה. הימים, הימים – ימי ממשלת אולמרט, וכהונת מיכה לינדרשטראוס כמבקר המדינה. הדו"ח הציג כשלים קשים במדיניות משרדי הממשלה מול ציבור ניצולי השואה, ולינדרשטראוס הכריז בפירוש: ניצולי השואה לא מקבלים סיוע. הדו"ח זעזע את המערכות, וועדת ביקורת המדינה הוזעקה לדיון חירום. בינואר 2008 בדיון שערך יו"ר ועדת ביקורת המדינה דאז, זבולון אורלב, שאל מי נוכח מנציגות משרדי הממשלה על מנת שיבהיר כיצד ההתחייבויות שהוצגו אינן מתקיימות. מי שהניף את היד, כנציג הממשלה הרשמי היה: גל אלון, מנהל חברת "תובנות", בתור מזכיר הצוות הממשלתי לתהליכי עבודה עם נציגות ניצולי השואה.
"אני מזכיר הצוות המשותף לממשלה ולניצולים, שנפגש אתמול בערב ועוסק במעקב אחר יישום ההחלטות" אמר אלון לפרוטוקול, "אנחנו סבורים שהגענו להבנה אתמול במסגרת הפגישה עם נציגי הניצולים, שהממשלה עמדה בכל ההתחייבויות שלה. הצוות הכי בכיר בממשלה, של משרד ראש הממשלה, המועצה הלאומית לכלכלה, משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הרווחה ומשרד הגימלאים בחודשיים האחרונים עובד ומשקיע לילות כימים כדי ליישם את אותו..", התמונה שהציג אלון, לא שכנעה איש. בתום הדיון, הועדה הכריזה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. ועדת דורנר, הודיעה כי ישראל כשלה בסיוע לניצולי השואה, ועליה לפעול על מנת לשפר את מצבם.
בעקבות ועדת דורנר, שבה אל השולחן וועדת ביקורת המדינה. בדיון הזה אלון כבר לא נכח. ואם יש צורך בעוד הוכחה שהתכנית למען ניצולי השואה איננה בדיוק הישג – בהיסטוריה המרשימה של אלון באתר הבית של "תובנות", לא תמצאו תחת הכותרת "מה כבר עשינו" את התכנית הנכשלת. הרי עדיף לא לעשות, מאשר לעשות נזק.
ההיסטוריה העגומה הזאת של חברת "תובנות" כמובן לא עניינה את משרד הקליטה, שהחליט לזכות את "תובנות" במכרז על שיתוף הציבור לגיבוש המדיניות החדשה ביחס ליוצאי אתיופיה. עכשיו, לפי המודל של גל אלון למניפולציית הציבור, אנחנו בשלב הראשון. יש אתר אנטרנט נוצץ, יש קריאה לציבור להגיד את דברו. יש שעון עצר בספירה לאחור. אך יותר מכל דבר אחר, יש זלזול באינטליגנציה של כולנו: תובנות, כשמם כן הם. תובנות הבינו שבזה הציבור לא ישתתף. הם אספו כתבות של ידועים כאלה ואחרים, אספו ציטטות מפה ומשם, ויצרו שמות משתמשים פיקטיביים עבור אנשים אמתיים, ללא ידיעתם. כך למשל, ח"כ חיליק בר כותב שביקר אתמול במאהל המחאה של יוצאי אתיופיה מול בית רה"מ. אך למעשה מדובר ב"קופי פסט" של כתבה שפרסם לפני יותר משנה. כך הועתקה אל תוך הדיון גם כתבה של הרב שרון שלום, שבכלל לא קשורה לנושא ועוסקת בפסיקת הרב עובדיה יוסף, וכך גם נפתח שם משתמש פיקטיבי עבור מנכ"לית האגודה, זיוה מקונן דגו, והובא ציטוט שלה מוועדת בקורת המדינה, אך לא הזכירו את התנגדותה הנחרצת להשתתף במהלך של משרד הקליטה ו"תובנות". כל אלה ועוד עשרות, אם לא מאות אחרים מוצגים באתר כאילו הם, הם עצמם, מעורבים בתהליך ושותפים לו. שיטה נלוזה ולא מוצלחת במיוחד לגרום לנו להאמין שיש מעורבות אזרחית אמתית במהלך של משרד הקליטה.
והנה אפילו עלה התאנה של חברת "תובנות", שניסתה להצדיק את הנגשת שירותה לקהילה על-ידי קליטת עובד יוצא אתיופיה, כבר עזב, בגלל חילוקי דעות מקצועיים עם משרד הקליטה. מיותר לומר, אך בכל זאת חשוב לציין, כי "תובנות" ומשרד הקליטה כבר קיימו מפגשים בצורה מסודרת ומובנית עם נציגים ממשרדי הממשלה והפילנתרופיה כדי לגבש את התובנות, שלכאורה עוד לא התקבלו. כמובן שבמפגשים אלה לא כללו שיח עם הקהילה ואף המגזר השלישי לא קיבל הזמנה לדיון. כך שאמנם ציבור יש, אך שיתוף – בפירוש אין.
אך מה אפשר לצפות מכך שמשרד ממשלתי מפריט את פרוייקט שיתוף הציבור לחברה עסקית, שמנהלה לא עובד במשרד ממשלתי, והוא אפילו לא פקיד ציבור. חברה שכל עניינה הוא לעשות כסף, על פי שיטת שיתוף הציבור בקביעת מדיניות שאותה פיתח המנהל בדוקטורט שלו. את הכסף, כמובן, הוא כן מקבל מכספי ציבור. קל לאלון, להציג את עצמו כשליח ציבור. האיש עם הבשורה, שכל מעייניו ורצונותיו הם רק להביא טוב וחסד ליוצאי אתיופיה. אבל בפועל, אלון מחשיך את העובדה שככל שהוא יביא יותר אתיופים לדון מול משרד הקליטה, הוא למעשה מביא יותר עוגות לביתו.
מה זה אומר שבמשרדי הממשלה העדיפו לתת ליצרן עסקי את האחריות לדון בסוגיות מהותיות כמו תעסוקה, חינוך, דיור ורווחה? מה זה אומר שאחרי כישלון התכנית לניצולי שואה, נותנים לאותו אדם את האחריות לחבר בין יוצאי אתיופיה למשרדי הממשלה? השימוש הציני ב"תובנות", כצנרת שאמורה לחבר בין משרדי הממשלה, מגדלי השן שתכניתם הלאומית עבור יוצאי אתיופיה כבר שמורה היטב במגירה, לחבר בינם ובין יוצאי אתיופיה, היא בסך הכול חלק משיטת העברת הסמכויות של מדינה לידי גופים כלכליים הפועלים בעיקר לרווחתם האישית. מן הראוי ששיתוף ציבור יתקיים מתוך מפגש עם השטח ועם ארגוני המגזר השלישי, כאשר מוקצה לכך משך הזמן הראוי למיצוי תהליך אמתי.
