שרה אלמו

במסגרת פסטיבל הסרטים היהודי בירושלים,יתקיים ביום רביעי הקרוב, ה-5/12, ערב המוקדש כולו ליוצרים בני הקהילה. בערב יוקרנו ארבעה סרטים: שפה זרה בבימויה של רחלי טקלה, מולו בבימויה של אלמוורק מרשה, בבית קוראים לה טגסט של טגסט יוסף-רון. בנוסף, יוקרן סרט קצר על פרויקט תעודה ותהודה שיזמה קרן גשר לקולנוע רב תרבותי בשיתוף עם האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

משיחות עם יוצרות הסרטים ניכר כי בערב זה הן יעלו על המסך את סיפורן האישי, שהוא סיפורה של קהילה שלמה. הסרט הקצר שפה זרה בבימויה של רחלי טקלה עוסק ביחסים שבין אם ובתה. "העלתי משהו שנוגע לי ובוער בי", מספרת טקלה, "זה הסיפור של כל נער ונערה אתיופים בגילי. אני בת 22. גדלתי בארץ, השפה שאני מדברת בה ומרגישה בה נוח היא עברית, התרבות שלי היא מערבית. אני מרגישה שההורים שלי הם במקום מאוד שונה ממני. ההורים שלנו נושאים איתם תרבות עשירה ומסורת, ומנסים לשלב – לשמור על התרבות והכבוד, וגם להשתלב במדינה הזאת. יש כל כך הרבה דברים שמפרידים בינינו, וקשה מאוד לגשר על הפערים. בזה עוסק הסרט.

"האם, שמייצגת את העולם המסורתי, השורשי, מנסה להתקרב וליצור קשר עם הבת, ללא הצלחה. הבת דוחה את האם ואת כל מה שהיא מסמלת. הבת כבר נטמעה בעולם המערבי – דבר שבא לידי ביטוי במוזיקה שהיא שומעת, בשפתה ובלבושה. בסוף, הסרט נשאר פתוח, הן לא משלימות, אין סוף טוב. מדובר בקונפליקט שאנחנו לומדים לחיות איתו".

סרטה של אלמוורק מרשה מולו מתמקד בהתמודדות האישה האתיופית עם בתה, בעלה ומשפחתה. "בסרט האם יוצרת אומנות אתיופית, פסלים. הבת דוחקת באמה למכור את פסליה על מנת להרוויח. זוהי חשיבה מערבית, שלא בהכרח מתאימה לאם. המון פעמים זה מה שקורה אצלנו בעדה הוא שהדור הצעיר מנהל את ההורים ומנסה לגרום לו להשתנות. להיות ישראלי. התחושה היא שבמדינת ישראל, מי שמצליח להיטמע בתרבות השלטת מתקדם בסולם החברתי והכלכלי, ומי שלא מצליח, נדחק לשוליים ואף מחוצה להם. בסרט בחנתי איך הורים חווים את מוגבלותם מול ילדיהם. איזו מין מערכת יחסים נוצרת".

מרשה בחרה להעלות, בין היתר, את נושא האלימות נגד נשים. "אני לא מרגישה שינוי משמעותי אצלנו במעמד האישה. עדיין קיימות הציפיות המסורתיות מנשים – להיות אשת בית צייתנית. היה חשוב לי להעלות את קולה של האישה, האם האתיופית. כשהראיתי לאימי את אחד השוטים של מולו, מציצה על בעלה שורף לה את הסיפייט (סל קלוע), היא שאלה: 'איך ידעת שזה מה שאנחנו מרגישות?' ואז הבנתי שהשגתי את המטרה שלי".

על שונות וקבלה עצמית

טגסט יוסף-רון היא בימאית הסרט בבית קוראים לה טגסט. "הסרט שלי עוסק בתחושת השוני שלנו. בגלל שאנחנו מיעוט, אנחנו מתחילים להטיל ספק בטיב הזהות והמראה שלנו. הסרט מתאר את המשבר הזה. בבית אני כזאת, ובחוץ אני אחרת, ואני חיה בהשלמה עם זה. במרכז העלילה ילדה קטנה, שיש לה בובה בלונדינית עם עיניים כחולות. בדומה לבובה, כל הסביבה שלה היא לבנה. הילדה חשה שהיא אחרת, דבר שגורם לה לתסכול ולרצון להשתנות ולהיות כמו כולם. בסופו של דבר, אמה עוזרת לה להשלים עם המצב ולקבל את עצמה. בסיום הסרט, האם עושה לילדתה צמות, והילדה עושה צמות לבובה שלה, מעשה שמעיד על קבלה עצמית והשלמה עם המצב.

"הסיפור הזה הוא הסיפור שלי. סיפור על ילדה שמגיעה למקום חדש ושונה, ולא מבינה למה היא צריכה להרגיש לא בסדר עם איך שהיא נראית. המסר שקיוויתי להעביר הוא שאין מה לחפש בחוץ. הילדה בסרט מבינה בסופו של דבר שיש לה את הייחודיות שלה. היא מבינה שהיא לא פחות טובה מאף אחד אחר".

במהלך הערב תתקיים הופעה של הזמרת מלכה אנגדשט. לאחר הקרנת הסרטים יתקיים פאנל בהנחייתה של שולה מולא שעוסק בנושא משפחה והמשבר הבין דורי, ובסיומו יודלק נר ראשון של חנוכה ויוגש אוכל אתיופי-מסורתי.

http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=9&Area=1&EventId=18898

http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?ArticleId=6391&Subj=4&Area=1