שתף קטע נבחר

"לתרבות האתיופית צדדים שלא מראים בחדשות"

השבוע התקיים לראשונה בירושלים, ערב תרבות מוסיקלי של יהודי אתיופיה. באירוע ניתנה במה ללהקות נוער, זמרים ושחקנים, לריקוד ה"אסקיסטה" המסורתי, וגם לביקורת על האופן בו הישראלי הותיק קולט את יוצאי אתיופיה. הצצה לאנשים שהתעקשו לממש חלום והתעוררו למציאות הישראלית

"אני חושב שהערב הזה מאוד חשוב, הוא מאפשר להראות את שיש לנו מה להגיד, שאנחנו עושים משהו, שלא סתם כמו שמראים בחדשות רק את הצד הלא כל כך טוב שלנו". כך התייחס מיקי אלמנח, ראפר צעיר מההרכב "שווי ציון", ל"ערב תרבות המוסיקלי של יהודי אתיופיה", שהתקיים השבוע לראשונה בירושלים.

 

 

בערב השתתפו עשרות זמרים, רקדנים, שחקנים ונגנים יוצאי אתיופיה מרחבי הארץ. את התרבות המסורתית יותר העלו על הבמה הזמרת קנובש בקטעי שירה וריקוד, ולהקות המחול "נצנת", ו"לב ללב", שפצחו בשרשרת ריקודים אתיופיים מסורתיים, בהם כיכב ה"אסקיסטה" -  ריקוד הפולקלור שעלה עם יוצאי אתיופיה לארץ, ועובר מהורים לילדים מדורי דורות.

 

בנימה עדכנית יותר הופיעו להקת "בובות שחורות", בקטעי מחול ושירה המתייחסים

 לשמירה על איכות הסביבה, ולהקת "צלתי" ממרכז נוער ערד ששרה שירי אהבה - שירי ראפ חדישים הכתובים ומבוצעים היטב.

 

במהלך הערב הוצג גם קטע מההצגה "תרת תרת" בהפקת קבוצת התיאטרון הולוגב, שם שלוש דמויות אתיופיות תלושות, לבושות בסגנון מערבי, ניסו ליצור קשר לעולמן החדש דרך מעשיות אתיופיות עממיות שעברו מאב לבן, המלאות חוכמה פשוטה ופיקחות.

 

"על אנשים שמסרבים להתעצבן משטות, מסרבים ליפול לפשע, מסרבים לאלימות, מסרבים לשמוע כינויים ותוויות זולות כי כל מה שרוצים זה בחברה להתערות", כך שרה על הבמה להקת שווי ציון (שווים ולא שבים), שפרטה לחרוזים קצביים את הדואליות של הזהות הכפולה של יהודי אתיופיה, (ישראלים ואתיופיים) וחוויות הקליטה במקום חדש ושונה.

 

"מה אנחנו בכלל צריכים אותם פה? מה?"

מנחת הערב תהילה ישעיהו-אדגה, גם היא חברת קבוצת תיאטרון הולוגב, הציגה קטע קצר מהמונודרמה "לבדה", בו חיקתה בכשרון ובהומור שנון את "הישראלי המכוער", במקרה הזה, ישראלית, שלאחר שהתבקשה לבקש סליחה כשדחפה בסופרמרקט, השמיצה את כלל על יוצאי העדה. "למדו לדבר אלה, למדו", אמרה נציגת הישראלית הותיקים המדובבת על ידי ישעיהו-אדגה, "מה אנחנו בכלל צריכים אותם פה? מה? חסרים לנו בבונים?" ישעיהו-אדגה בתגובה אגב, הבהירה היטב לגברת ש"אני לא בבון".


"גם ישראלים, וגם יש להם תרבות מיוחדת משלהם". צילום: יובל בוים 

 

"התרבות שלהם מאוד מאוד מיוחדת והערב נותן הזדמנות לקהילה הישראלית לראות מה מיוחד בהם, ולהסתכל עליהם במבט קצת אחר", אמרה טרייסי שיפלי עמר, מארגנת האירוע מטעם הפרויקט הלאומי

של עולי אתיופיה. "זו גם הזדמנות להראות מי שהם", הוסיפה, "שהם גם ישראלים, וגם יש להם תרבות מיוחדת משלהם".

 

הכניסה לאירוע היתה ללא תשלום, אך הקהל שהגיע (שהורכב משילוב של אנגלוסקסיים, יוצאי אתיופיה וסתם ישראלים), הוזמן לתרום ברוחב לב ל"פרויקט הלאומי לעולי אתיופיה", הפועל לקידום בני נוער יוצאי אתיופיה.

 

הפרויקט מאפשר סיוע לימודי והעשרה בשעות אחר הצהרים, תוכנית הכנה לצה"ל, הנחלת מנהיגות, סדנאות להורים, הדרכות למניעת אלימות, סמים ואלכוהול בקרב בני הנוער והאוכלוסייה המבוגרת. "התוכנית פועלת כרגע ב-31 ישובים ומחוסר תקציב אנחנו צריכים לבחור עכשיו באלו ישובים לסגור", הובהר המצב לקהל.

 

"אז חשבנו שבית המקדש עדיין עומד על תילו"

הערב התקיים ב"מרכז מורשת בגין" בירושלים, ביוזמת הרשות לעליה וקליטה בעיריית ירושלים, "הפרוייקט הלאומי של עולי אתיופיה", ומשרד הקליטה. "אנחנו רוצים שיהיה ערב כזה לא רק פעם אחת, כדי להנחיל לדור הבא את התרבות האתיופית והמורשת האתיופית", אמר בגאווה רוני אקלה, מנכ"ל עמותת "פידל". אנשי העמותה, ישראלים ותיקים ויוצאי אתיופיה, פועלים בערים ובשכונות בהן מרוכזת אוכלוסיית העולים באמצעות מגשרים בני הקהילה, שמסייעים לבני הנוער ומשפחותיהם בתהליך ההתאקלמות בחברה הישראלית. "כמו שאנחנו כרגע נמצאים במורשת בגין, אנחנו רוצים שתהיה לנו גם מורשת יהודי אתיופיה", הוסיף אקלה.

 

"בתכל'ס כשהיינו באתיופיה, אז חשבנו שבית המקדש עדיין עומד על תילו", המחיש אורן זמנט מ"שווי ציון" את הפער בין החלום למציאות, "אנחנו שמחים שהגענו לפה, ואנחנו מנסים לתרום כמה שאנחנו יכולים, ולהיות חלק מהחברה הישראלית. ולמרות כל הסטיגמות שיש", הוא מסכם, "אנחנו רוצים להראות את הצד הטוב שלנו".  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הזמרת קנובש
צילום: יובל בוים
מנחי הערב
צילום: יובל בוים
"אסקיסטה" -ריקוד שעובר מדור לדור
צילום: יובל בוים
שרים על שמירה על איכות הסביבה
צילום: יובל בוים
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים