קהילה נטולת מורים?!

מאת: משה סמו-

מי שיבקש לחפש אנשי חינוך והוראה מקרב בני הקהילה בתוך מערכת החינוך, יתקשה למצוא אותם. אין כוונתי שלא ניתן למצוא עובדים בודדים המשמשים כמחנכים או מורים מקצועיים, אך מדובר במיעוט מבוטל, יחסית לאחוז הסטודנטים שסיימו לימודים אקדמאיים בתחום החינוך. מנגד, אנו עדים, בפרט בעת האחרונה, לפריחה של תחום הגישור בתוך מערכת החינוך. רבים מהסטודנטים יוצאי אתיופיה שסיימו זה עתה לימודי חינוך, נקלטים לעבוד כמגשרים במקום לעבוד כמורים מן המניין במערכת החינוך. במקום שסטודנטים אלה ימשיכו את דרכם המקצועית וישתלבו בתוך מערכת החינוך, ניתן למצוא אותם רק בתפקידים "פרה-חינוכיים".

הגישור במערכת החינוך הוא תחום הכרחי ומשמעותי. המגשרים עומדים בתווך שבין המשפחה הילד ומערכת החינוך ומתווכים ביניהם. לצערנו אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמגשר הוא "בן חורג" בנוף בית הספר. כלומר: המגשר נתפס על ידי המערכת, כולל על ידי ההנהלה וצוות המורים, כדמות חיצונית אשר נכפתה או הונחתה על בית הספר, ולא כגורם בית- ספרי אינטגראלי (כלפי חוץ אמנם מוצג המגשר כדמות אינטגראלית, אך מדובר במס שפתיים בלבד). לדעתי, ריבויים של מגשרים בתחום החינוך פוגע בעתיד הקהילה בטווח הרחוק. יהיו אנשים שיחלקו על כך, אבל הם לא יוכלו להתעלם מהעובדה שצריכה לעורר דאגה רבה בקרב הקהילה: שהגישור הולך ותופס מקום רחב ביותר, על חשבון ההשתלבות בתוך המערכת הקיימת.

יש מקום חשוב לגישור בתוך המערכת הבית-ספרית כמערכת משלימה, אך לא כתחליף למורים ומחנכים מקרב הקהילה. תרומתו של מחנך או מורה מקרב הקהילה, עולה לאין ערוך, על תרומתו של מגשר, הנמצא בבית הספר לשעות בודדות. למורה או מחנך בבית הספר יש כוח רב, ועם קצת מאמץ הוא יכול להוביל מבפנים לשינויים בתוך המערכת הבית-ספרית. כמו כן, המערכת הבית-ספרית יכולה ביתר קלות לקבל ביקורת או הערה שמושמעת מקרבה מאשר לשמוע זאת מבן חורג למערכת.

תרומה נוספת של מורה או מחנך מקרב הקהילה היא במסר הסמוי שהוא מעביר לתלמידים בני הקהילה, לפיו גם בן העדה יכול לשמש כמחנך ומודל לחיקוי ולהערצה לתלמידים האחרים שאינם בני הקהילה, ולא מודל לחיקוי לבני הקהילה בלבד. בנוסף, מורה כזה, מעביר גם מסר של שותפות עם שאר התלמידים שאינם מבני הקהילה ולא היבדלות.

עתידה של הקהילה הוא בחינוך הדור הבא. לבד מהשקעה בחינוך הילדים, יש להשקיע גם בהכשרה של כוח אדם שישמש כמורים וכמחנכים. מירב התוכניות מושקעות כיום בתחום הגישור, ומעט מדי מושקע, אם בכלל, בהכשרת מורים מקרב הקהילה. כוח האדם הזה קיים בקרב הקהילה, אלא שיש לעודדו ולנתבו להיכנס לעבודה במערכת החינוך לטווח ארוך, מבלי שיסטה למסלולים אחרים קצרי טווח וקצרי מועד.

עתידו של תחום הגישור לא ידוע, ומטבע הדברים, עם השנים תלך ותפחת התמיכה וגם הצורך בו. במצב הנוכחי, ימצאו עצמם חלק מהמגשרים ללא עבודה, וללא ניסיון כמורים. יכולתם למצוא עבודה לאחר מכן כמורים, תהיה נמוכה. אם הקהילה רוצה לקחת אחריות על חינוך ילדיה ולהוביל לשינויים במערכת החינוך, הרי שעליה לשאוף להכניס מורים ומחנכים רבים למערכת החינוך, שבעוד מספר שנים חלק מהם יוכלו גם להיות מנהלי בתי ספר. האתגר של הקהילה בתחום החינוך צריך להתמקד בביטול תפקידי התיווך והתיאום, וקריאה לסטודנטים להעדיף כניסה לבתי-הספר 'בדלת הראשית', כמורים וכמחנכים ולא בהיחבא או 'בדלת האחורית'. ויפה שעה אחת קודם.