נתניהו רע לאתיופים
מאת: מנברו שמעון
המבקרים את ביבי נתניהו ואת תוכניתו "להבראת" כלכלת ישראל הצמידו לו את הסיסמה: "ביבי גיבור על חלשים". דוגמה טובה לאמיתותה הנחרצת של סיסמה זו אפשר למצוא בפגיעת התוכנית הכלכלית בקהילה האתיופית.
לפני מספר שבועות צפיתי על מסך הטלוויזיה בחדשות ערוץ 2, בתמונה אחת הממחישה יותר מכל את המצוקה הקשה של העניים בכלל ויוצאי אתיופיה בפרט. מדובר בילדה אתיופית קטנה הרעבה לאוכל ושכל מדפי המקרר בביתה היו ריקים ממוצרי מזון. הילדה התמימה ציינה, שכל מה שהיא אוכלת לפני הליכתה לבית הספר הוא ביסקוויטים ובמקרה הטוב פרוסת לחם שלא לדבר על ארוחה חמה.
בתרבות של הקהילה האתיופית אנשים מתביישים (אולי מתוך עניין של כבוד), ואף משפחה לא תלך לבית תמחוי, אנשים גם צנועים מדי מלחשוף בפומבי את מצוקתם הקשה. ואם הילדה ומשפחתה הסכימו הפעם להיחשף בתקשורת מול כל עם ישראל כנראה באמת קורה פה משהו חריג הפורץ כל מחסום. אבל מה שמפריע לי בסיפור הזה יותר מכל הוא שאחר כך מערכת החינוך תטען שילדים האתיופים לא מצליחים בלימודים – למרות שהמדינה משקיעה בהם הרבה. אני רק לא מבין איזה הישג ניתן לצפות מילדה שהולכת לבית ספר כשהיא רעבה.
התוכנית הכלכלית של ביבי ממשיכה להחריף עוד יותר את מצבם הכלכלי והחברתי של יוצאי אתיופיה עד כדי מניעה של הסיכוי המינימאלי לגישור על הפערים. תוכנית הקיצוצים המתמשכת שלו היא הגרועה ביותר בכל שנות הקליטה ובעלת השלכות חמורות. עד עתה הצליח ביבי להחזיר את העולים אחורה לתחילת שנות ה- 90 לתקופת החושך שלפני השרים פרופ' אמנון רובינשטיין ויאיר צבן. באופן פרדוקסאלי קידמה דווקא מפלגת מרצ, שלא נהנתה מכוח האלקטורלי של הציבור האתיופי, מדיניות חיובית ורבת השפעה. כשר לקליטת עליה, בחר צבן להעניק משנת 1994 ואילך משכנתא ממשלתית גדולה לעולים מאתיופיה, מתוך תפיסה חברתית של מתן הזדמנות והפיכת האתיופים לבעלי נכסים. אכן בזכות המענק אלפי משפחות אתיופיות הפכו לבעלי דירות משלהן. ואילו רובינשטיין, כשר החינוך, אימץ החלטה משנת 1992 של קבינט הקליטה שקבע כי יוצאי אתיופיה ייהנו מסיוע ממשלתי של 5-6 שנות לימוד לאחר שנות חינוך חובה. אימוץ החלטה זו אפשרה שכר לימוד חינם לסטודנטים אתיופים ותוך זמן קצר הקפיצה את מספר התלמידים במוסדות להשכלה הגבוהה.
אמנם גם בתקופותיהם של רובינשטיין וצבן נעשו טעויות בתחום הקליטה אבל שם לפחות הייתה מוטיבציה ללמוד ולהקשיב לצרכים של השטח; לא כך אצל נתניהו. מאחר והוא שקוע בתפיסת המאקרו של הכלכלה הוא לא שם לב לצרכים המיוחדים של אוכלוסיות חלשות. מבלי שאיש הרים גבה וללא התנגדות מינימאלית הוא ביטל ברגע אחד תוכנית שפעלה במשך 8 שנים של המשכנתאות המיוחדות לעולי אתיופיה. ובנוסף ביטל בשנת 2002 את הסיוע הניתן בשכ"ל לכל התלמידים העולים. רק לאחר ביקורת ציבורית, הסכים זמנית להחזיר את רוב הקיצוץ. על הסיוע לסטודנטים עדיין מרחפת סכנה, ואין לי ספק שביטול שלו ינעל הרמטית את שערי האוניברסיטאות והמכללות, הסגורים גם כך בפני יוצאי אתיופיה.
התמונה של הילדה בערוץ 2 העלתה בי זיכרונות רעים מהמסע לארץ, התלאות בדרך, הצימאון והרעב בניסיון להגיע אל הארץ המובטחת – ארץ זבת חלב ודבש. על חלב ודבש כבר ויתרנו מזמן. אבל מה אפשר להגיד לילדה שלא מבקשת חלב או דבש במקרר, אלא פרוסת לחם להשקיט בה קצת את הרעב.
