מאת: אשר אליאס –
דומה כי קשה או בלתי אפשרי היה לבני ישראל לצאת ממצרים ללא הנהגה. לא ניתן להעלות על הדעת עדר בני-חורין אשר יגיע כעם לישראל. מהמקורות אנו למדים כי עם קשה עורף חייב היה להיות מונהג. בבוחרו מנהיג בדמותו של משה, צרף אליו האל את מי שלימים יהיה הכהן- אהרון.
כשמנסים להגדיר ולתאר דמותו של מנהיג, נראה כי שילוב של 'איש האמת' אשר לא נרתע מלומר דברים לא פופולריים ואף מוכיח את עמו כשצריך, יחד עם 'איש העם' הקשוב לרחשי הציבור ותביעותיו, השומע את הבכי והיבבות ומעודד, מחזק ומפיח תקווה בקרב העם. שילוב זה הוא המנהיגות האופטימלית, לפחות על-פי המקורות.
היו מקרים בהיסטוריה בהם אדם אחד קטן הצליח להנהיג עם גדול ורב פי אלף מונים מעמנו אנו, כדוגמת מהטמה גנדי בהודו. רבים נוספים הנהיגו תנועות חברתיות ותנועות מחאה, ביניהם מנהיגים כמרכוס גארווי, ד"ר קינג, נלסון מנדלה וכמותם גם בוב מארלי, צ'ה גווארה ואחרים.
להבדיל מיציאת מצרים, יציאת אתיופיה ('מבצע משה') הצליחה למרות שבתואר מנהיג לא החזיק אף אחד מהקהילה, או שמא עליי לכתוב כולם. אכן, כולם היו גיבורים, כל ראש משפחה הנהיג. אך, למעט אקטיביסטים מארה"ב, פעילים מהקהילה, אנשי הסוכנות היהודית וכוחות הביטחון הישראלים, אשר פעלו לעיתים יחדיו ולעיתים בנפרד, לא היתה הנהגה קהילתית מסודרת. בכל זאת הגענו לישראל!
נשאלת השאלה האם בתחום הקליטה, הסבוכה והמורכבת, אנו יכולים להשיג את המטרה של השתלבות עם העם היושב בציון ללא הנהגה?
הנתונים אשר מתקבצים מעשרות ואולי מאות עבודות מחקר, סקרים, דוחות, סמינריונים, תזות, תיאוריות חינוכיות וחברתיות, מראים כי לא פשוט הדבר גם לאחר כמעט שני עשורים. והמצב, בתחומים שונים, רק ילך ויחמיר.
יש לנו עסקנים זוטרים ועסקנים בכירים, יש 'מנהיגות צעירה', יש 'מנהיגות נשים', יש 'מנהיגות מטעם…', ויש נציגים. לכולם יש מדריך, מנחה, יועץ, תומך, תורם… אך, לאף אחת מהדוגמאות הללו אין 'עָם'.
מה עם מנהיגה או מנהיג אשר יקבלו את כוחם וסמכותם מהקהילה ולה ורק לה יהיו מחויבים?
יצא לי לפגוש צעירות וצעירים רבים בעלי כושר ביטוי מעולה, לחלקם יש אפילו יכולת חשיבה וניתוח מפותחים מאוד. נראה כי הגיעה השעה שמתוך אלפי הצעירים והסטודנטים המוכשרים אשר רכשו כלים, ידע ויכולות כאן בארץ יקומו מנהיגים אשר יובילו את הקהילה, בסערה המתחוללת בקרב ילדיה, לחוף מבטחים.
כמה טובעים עלינו להקריב עד אשר נמצא את הדרך?
